להצביע בחו"ל - מה הפסול?

א. זכות ההצבעה בחו"ל תינתן לאזרח ישראלי, שמרכז חייו, עסקיו ומשפחתו נמצא בארץ. ב. הזכות תינתן לאזרח השוהה בחו"ל לאחר שיצא כדין מהארץ לתקופה של עד 5 שנים. ג. שוהים בחו"ל, מכל סיבה שהיא ללא היתר מיוחד של משרד הפנים, מעל 5 שנים, לא יוכלו להצביע לכנסת ישראל. ד. אזרח ישראלי, שבתקופת הבחירות נמצא בחו"ל, מטעמים של לימודים, עסקים, בעיות רפואיות, טיול, הבראה - יוכל להצביע בשגרירויות או בקונסוליות המאושרות. ה. אזרח ישראלי המבקש להאריך את דרכונו או שהייתו בחו"ל למעל 5 שנים, ללא היתר רשמי של מדינת ישראל - יקבל חותמת בדרכון שאסור לו להצביע. ו. ההצבעה והבקרה לגבי זכות ההצבעה ייעשו בחו"ל או בארץ, בשגרירויות או בקונסוליות ששמן יפורסם ברבים. ז. מי שהגיע לארץ וקיבל סל קליטה ועזב לפני ששהה בארץ לפחות 5 שנים רצופות, לא יוכל להצביע בחו"ל (סעיף עולים מרוסיה). כמובן, ששוהים ישראלים שנחשבים כיורדים במגבלות שציינתי, לא יוכלו להצביע ולא יוכלו להשפיע.

אני לא רואה כל סיבה מהותית, משפטית, למנוע זכות אזרחית בסיסית מאנשים שמסיבות שונות (שפורטו לעיל) לא נמצאים בארץ בזמן הבחירות. להזכיר לציבור: רבים וטובים מבני/ות ישראל נמצאים בחו"ל, לרבות בנים/ות של מנהיגים פוליטיקאים ואנשי עסקים, דוגמת שהייתו הארוכה של בנו של יצחק רבין ז"ל, של אהוד אולמרט ורבים אחרים בחו"ל. שמעתי את נימוקיהם של המתדיינים בכלי התקשורת על הנושא, ולא שוכנעתי מהנימוקים שאסור לאזרחים ישראלים להצביע בחו"ל. רוב המתנגדים, נימוקיהם פוליטיים מובהקים, המפחדים שגוש הימין יתחזק, כמו ליברמן בגלל העלייה הרוסית, שרבים מהם עזבו לחו"ל או חזרה לרוסיה רבתי, או לקנדה וכולי, או בגלל הדתיים, הבאים בהמוניהם לארץ במימון מפלגתי. הסיפור של המתנגדים לתיקון מזכיר לי את ההתנגדות של אנשי השמאל לבחירות בקיץ, כי בתקופה זו, רבים מבוחריהם, בעלי יכולת כספית, נוסעים לחו"ל לחופשות ולבילויים. ואילו אנשי הימין - רובם מהפריפריה, בעלי קשיים כלכליים, נשארים בארץ ומצביעים לימין. הצביעות של השמאל מתבטאת גם בניסיון לעטוף את המניעים הפוליטיים במסווה של ציונות צרופה, אהבת המולדת, ולהטיל על הימין את השאיפה הפוליטית בלבד, שזה אבסורד בפני עצמו. האימרה של רבין ז"ל על היורדים והשוהים בחו"ל: "נפולת של נמושות" - מצטרפת לאימרות האחרות של רבין ז"ל, כמו "הפרופלורים" על מתיישבי רמת-הגולן, עליהם הצטער, ניסה לעמעם אותם ללא הצלחה, וברור שבשני המקרים טעה בגדול. ויתרה מכך, כל מיני אקדמאים ואמנים אזרחי ישראל, משמיצים, מסיתים וממליצים להחרים את מדינת ישראל, להם מותר להצביע ולשאר עמך ישראל בחו"ל אסור - זהו דבר המנוגד להיגיון. המסקנה שלי: אסור לפסול אוכלוסיה שלמה, שמסיבות שונות נמצאת בחו"ל, מלממש את זכותה האזרחית הלגיטימית - מפחד פוליטי על-חשבון זכויות יסוד.

תקשורת ועיתונות עברית במיטבן: א) לאחר חיסול בכיר החמאס/חיזבאללה בדובאי מיהרו כלי התקשורת האלקטרונית לראיין את אמו ואחיו של המחוסל, תוך הצגת שאלות מוזמנות בנוסח: מה הרגשתם? התשובה המתבקשת והידועה מראש: "אנו גאים בשאהיד ונמשיך במאבקנו". ב) אחרי ניצחון נבחרת מצרים באליפות אפריקה, פנו אליו בשאלה תיאורטית או בהומור שחור - אם הוא מעוניין לאמן את נבחרת ישראל, תשובתו הברורה והידועה מראש: "גם אם אמות מרעב, לא אאמן את נבחרת ישראל, ולא אבוא לביקור במדינה שהורגת ילדים, זקנים ואזרחים". אז אם התקשורת והמראיינים לא מבינים שזאת תהיה התגובה והם נהנים מכך שמשמיצים את המדינה לפי הזמנה ישראלית - אז זאת התוצאה. ג) העובדה שהתקשורת והעיתונות נותנות פתח למשמיצי ישראל, למתנגדיה ולאויביה, במה ברדיו ובטלוויזיה, מטעמים של חופש דיבור, או איזון, או מטעם של חשוב לדעת מה חושבים עלינו מתנגדינו - לדעתי זה אבסורד ועיוות המדיה התקשורתית. ד) העובדה שמזכירים לחיזבאללה, השכם והערב, שעדיין לא מימשו את האיום לנקום את חיסולו של עימאד מורנייה - שייך לאותו ז'אנר נפסד של תקשורת. לדעתי, זאת לא תקשורת במיטבה. ה) ובדיחה לסיום: בסקר בטלוויזיה דווח כי הליכוד עלה מ-27 מנדטים ל-32 - הפרשנות, עלייה מתונה רגילה, ואילו קדימה ירדה מ-28 ל-23, פרשנות: במסגרת הטעות הסטטיסטית.