יצהר - לית דין ולית דיין

בשנת 2005, למשל, הגישה "שלום-עכשיו" עתירה לבג"צ נגד בנייה בלתי חוקית של 9 בתים במאחז "היובל" המסונף לעלי, ו-7 בתים במאחז "חרשה". באחד הבתים האלה ב"היובל" מתגוררת אלמנתו של רס"ן רועי קליין, שנפל במלחמת לבנון השנייה כשקפץ על רימון כדי למנוע פגיעה בחיילים אחרים. סיפור עצוב, אבל יש בו אלמנט של חוסר כיבוד חוק ושל התרסה קשה נגד בית המשפט העליון שלנו. וכאשר דרש בג"צ במפגיע כי המדינה תציג לפניו לוח זמנים להרס המאחזים הבלתי חוקיים, כתב בתגובה ועד מתיישבי בנימין: "בג"צ איבד את הבושה והוא נוקט אפליה של יהודים לאור יום. ההתעקשות של ביניש להרוס את ביתו של סא"ל קליין באיצטלה של שלטון החוק היא בושה למערכת המשפט ולמדינת ישראל שאלה הם שופטיה". דבר לא על המאחז הבלתי חוקי. דבר לא על הצפצוף המתמשך נגד מוסדות השלטון והחוק. הצבא? חיים לוינסון כתב, למשל, לאחרונה בהארץ: "המשטרה - בגלל צה"ל לא מוגשים כתבי אישום בגדה". מסתבר כי הצבא אינו מעביר למשטרה מפות של אזורים סגורים לישראלים בגדה, והדבר מונע הגשת כתבי אישום נגד מתנחלים מקימי מאחזים, ופוגע בהרתעה של מערכת הביטחון. וכך מתמסמסים להם תיקי חקירה נגד מתנחלים שנכנסו לקבר יוסף, או שהו במאחזים לא חוקיים הפזורים על הגבעות. הפרקליטות? נראה שגם היא נכלמת מול המתריסים החצופים כנגדה. למשל, בקרוב היא תחליט אם להגיש כתבי אישום בפרשת הההצתה של המסגד ביאסוף. "הראיות נגד החשודים בהצתת המסגד גבוליות ואינן מְסַפְּקוֹת" - כך אנשי הפרקליטות. מה כל-כך קשה כאן? הרי ידוע בדיוק מי הצית ומי ליבה. אלא שמסתבר כי אף-על-פי שחלק מן העצורים היו בידי השב"כ שבועיים, החוקרים המוכשרים לא הצליחו לגרום להם לְדַבֵּר. בשנים האחרונות מתנהל בימין "קמפיין" שנועד לפגוע בשיטות החקירה של השב"כ. נועם פדרמן בחוברת "דע את זכויותיך", ותלמידיו של הרב יצחק גינבורג בעלון "הקול היהודי", מדריכים את העצורים הפוטנציאליים איך להתמודד עם שיטות החקירה של השב"כ [ראה תמונה מעלה]. ועוד לא דיברנו על נוער הגבעות, ועוד לא אמרנו דבר על הרבנים הקוראים בריש-גלי להפר פקודות. בפרשת הדרכים הזאת עלינו להחליט - ולהיות עקביים בהחלטתנו - הַאִם ניתן לפורעי החוק להמשיך ולפגוע בו, או שנתעשת ונעצור את הסחף הרע הזה המאיים להרוס את כל היסודות?