א.
שקרים ביחסי שוויון: כגון זוגיות. ראשית, חשוב לציין שכשקשר מספיק חזק, הוא יתגבר על הכל - גם על גילוי של שקר במערכת היחסים. בנוסף, כדאי לדעת שיתכן שלכל אחד מבני הזוג, משקל שונה לערך האמת והכנות לעומת ערכים וצרכים אחרים כגון אלה שציינו מקודם (הפחתת חרדה, מניעת קונפליקטים וכו'). מעבר לכך, בזוגיות קיים מרכיב נוסף, והוא רכיב האיזון בין הנפרדות לבין ה-יחד.
מצאו במחקרים שככל שזוגות יותר סמביוטיים, כלומר התלותיות והלחץ לעשות הכל ביחד חזק מאוד, הנטייה לשקר עולה, מתוך צורך של לפחות אחד מהשניים לשמור חלקים לעצמו. לכן, אפשרו לעצמכם כזוג, לגיטימציה לנפרדות בתוך הקשר, כדי שלא צריך יהיה ליצרה דרך שקרים. פורים זו הזדמנות למשחק תפקידים, בה כל אחד משחק את השני ומציג את צרכיו ורצונותיו כפתיח לדיאלוג בנושא.
ב.
שקרים ביחסי היררכיה וסמכות: מדוע ילדים משקרים להורים? מבחינה התפתחותית לשקר יכולות להיות שתי מטרות משלימות:
- הרגעת חרדה מפני ההורה היודע כל וכל יכול: ילדים נוטים לערוך הכללת יתר, מכך שההורה יודע הרבה תחומים לכך שהוא יכול לדעת גם מה שלא הייתי רוצה שידע. דרך השקר הילד מגלה שההורה אינו בעל יכולת כוחות מאגיים של קריאת מחשבות.
- חיזוק הנפרדות: הילד עובר תהליך התפתחותי מחוויה סמביוטית שלו ושל ההורים כישות אחת, לחוויית נפרדות ועצמאות. השקר מאפשר לו לבנות פרטיות ושליטה על עולם משלו תוך שליטה על רמת המידע הנגישה להוריו.
אז מה עושים, אם תפסתם את הילד משקר?
א.
אירוע: לקיחת האירוע בפרופורציה תוך הימנעות משיפוט מהיר ומחמיר. חשוב לדעת שהצורך של ילד לשקר, הוא צורך התפתחותי, ואינו מרמז על נטייה לשקרנות. אין ילד רע, יש ילד שרע לו - כך שיש להסתכל על השקר, בלי ליחס לילד כוונות זדון של תחמנות, רמאות או מניפולציה, אלה כקושי, ש-מענה נכון לגביו יכול לקדם צרכי התפתחות בריאים. לדוגמא, ילד שנשאל האם עשה שיעורים והוא משקר שכן, יתכן שהדבר נובע מתחושת אשמה על כך שעוד לא עשה שיעורים. קשה לו ליצר דיאלוג סביב הנושא, של "לא עשיתי" או "לא מתחשק לי לעשות" או שאין לו גמישות ל"אעשה אחר-כך".
ב.
מחשבה: בירור מקור הקושי שגורם לילד לשקר במקום לתקשר בקשר; הנחת המוצא היא, שאם הילד נמנע מלומר לי משהו, יתכן שלא חש בנוח לומר את האמת ועלינו לבחון את הסיבה; האם לילד צורך ההתפתחותי בנפרדות וחוויית ההורה כבן אדם אנושי שלא יודע הכל, מתוך הרצון להרגיש טוב יותר עם הטעויות שלו (הילד) לגבי עצמו? או שמה יש לו קשיי תקשורת ופתיחות בקשר כגון: קושי להיות אסרטיבי, מתוך חוויה של שחור-לבן - שילד טוב שעושה מה שאומרים לו וילד רע עושה מה שרוצה. אם כך, זה הזמן ללמד אותו שיכול להיות גם ילד טוב שעושה מה שרוצה - באמצעות מיומנויות דיאלוג, אסרטיביות ומו"מ לגישור על הפער בין מה שהוא רוצה לבין מה שרוצים שיעשה.
ג.
תוצאה: עריכת דיאלוג עם הילד, תוך מינוף אי אמירת האמת, לקידום היחסים והקניית מיומנויות תקשורת משופרות; "מה חשבת שהיה קורה אם היית אומר לי את זה?" / "האם פחדת או לא רצית להגיד לי את זה"? - בשאלות אלה נותנים לילד סוג של לגיטימציה, שבכך שכשלא אמר את האמת - זה לא הופך אותו לשקרן, אלה קשור למשהו ביחסים בינינו, ושניתן לדבר על כך. חשוב שהמוזיקה תהיה מאפשרת, ולא נוקשה. לתת הערכה חיובית על עצם השיחה, כמו - "זה מאוד משמח אותי שיכולים לשבת ולדבר וככה יותר לומד להכיר אותך ונותן לי הרגשה טובה". לברר עם הילד מה יאפשר לו להרגיש פתוח יותר לשתף בהמשך, ולתת לגיטימציה לכך שאם יפלט לו שקר גם אחרי שיחה זו, שהדלת תמיד פתוחה לדבר על זה אחר-כך.