מאז הופל משטר סדאם לפני שבע שנים מבקשים יושבי ארץ הנהריים, אזרחי עירק, את המסגרת החוקית, הלגיטימית והמקובלת, שתהיה הבסיס למדינה מתפקדת שאינה דיקטטורה. במערב קוראים לזה "דמוקרטיה". מספר גורמים מכבידים על דרכה של מסגרת כזו:
ראשית, מבנה החברה בעירק הוא צירוף שרירותי של שבטים, עמים (ערבים, כורדים, טורקמנים), דתות (מוסלמים, נוצרים, יהודים, צבאאים, יזידים, שבכים, בהאאים ועוד) ועדות (סונים, שיעים). לכל מסגרת כזו יש מסורות, חוקים, אינטרסים, דיאלקט ומאפיינים משלה, וכל אחת מבקשת לשמור על ייחודה ולא להתמוסס לתוך מסגרת מלאכותית, מודרנית - על חוקיה, מוסדותיה וסמליה.
שנית, לאורך ההיסטוריה שלטה בעירק קבוצה דיקטטורית שכפתה באלימות חוק וסדר, תוך ניהול הקונפליקטים שהתפתחו בקרב האוכלוסיה על-פי ראות עיניה ועל-פי האינטרסים שלה. כך שלטו בעירק העותומנים, הבריטים ולאחר תום המנדט הבריטי וקבלת העצמאות - בני עירק. מסורת דיקטטורית זו מנעה את התפתחותה של תרבות חברתית-ציבורית של ניהול סכסוכים בדרכי שלום ושל השגת פתרונות המבוססים על פשרה המתקבלת ברוב קולות.
הגורם השלישי העומד בדרכה של הדמוקרטיה בעירק הוא הרִיק השלטוני והיעדר כוח מרכזי המנהל את המדינה, אשר אִפשרו למדינות שכנות לגייס תומכים וסייענים הפועלים כיום בתוך המדינה לקידום אינטרסים של המדינות השכנות.
מאז הפלת שלטונו של סדאם באפריל 2003 ופיזור מנגנוני-הביטחון שפעלו בחסותו, מחפשים העירקים, האמריקנים, האו"ם ואחרים, דרכים לארגן מחדש את המדינה העירקית על בסיס לגיטימי, שיהיה מקובל על מרבית האוכלוסיה. המגמה היא לשמר את גבולות המדינה כפי שהם, תוך הכלת כל הקבוצות החיות בתוכם והימנעות מחלוקת המדינה.
עם זאת, הכל מודעים להיסטוריה של החבל הכורדי בצפון עירק, שנלחם נגד השלטון המרכזי - הערבי - במשך עשרות שנים, ובמהלך שנות ה-90', בעקבות הסנקציות הבינלאומיות שהטיל האו"ם על שלטון סדאם, הצליח לקבל אוטונומיה כמעט מוחלטת, תוך פיתוח ממשל עצמי ומוסדות שלטון (פרלמנט ן
ממשלה אפקטיביים, הפועלים בקרב אוכלוסייתם מתוך הסכמה כמעט כללית). גם אם העולם לא אהב את הרעיון של שלטון עצמי כורדי, מעטים מאוד היו מוכנים לצאת נגדו, הן משום שידעו כי הכורדים יגנו על עצמאותם בחירוף נפש, והן משום שהנטייה העולמית כיום היא לתת ביטוי לשאיפות לאומיות להקמת מסגרות פוליטיות לאומיות. תימור המזרחית, קוסובו והרשות הפלשתינית הן רק דוגמאות ללגיטימיות הבינלאומית אשר לה זוכות תנועות לאומיות הנאבקות לשחרור משלטון זר. מצד שני, העולם נמנע מתמיכה גלויה בשאיפות העצמאות של הכורדים, בעיקר כדי שלא להרגיז את הטורקים, וכדי שלא לקבוע תקדים מזרח תיכוני לחלוקת מדינה על-פי מפתח אתני. מדינות רבות במזרח התיכון - וביניהן ידידות של ארה"ב - חוששות מתקדים כזה שיציב סכנה לאחדותן.