נתינים או לא למלכות ארה"ב?

אתמול, יום ראשון, ה-14 בחודש מרס. ביום רביעי, ה-24 במרס, כלומר, בעוד עשרה ימים, לא יהיה שום איזכור ל"משבר" עם ארצות הברית של אמריקה. שום עורך לא יקצה לזה רבע אינטש או דקה של זמן אוויר. כל הסיפור יחלוף כלא היה, כמו כל הסיפורים התקשורתיים ה"דרמטיים" וה"מסעירים" שתוקפים אותנו חדשות לבקרים. אמריקה תמשיך להנחית עלינו מטלות, אנחנו כמו תמיד נציית "כמו בּוּבָּאלָ" לחלק מהן ונתחמק מכמה שאפשר. כרגיל. לא קרה דבר. חבל. חבל משום שהייתה פה הזדמנות לחולל משבר אמיתי בין ישראל לאמריקה ולקבוע באופן חד-משמעי שאמריקה אינה "ידידה" של מדינת-ישראל אלא "הבוס הגדול"!!! או בעברית תקנית" "הַבַּלָבּוּסְטְ"!!! נתין חייב לציית באופן מלא לשליט ואם ממלא-מקום הקיסר ירום הודו עורך ביקור בן כמה ימים ברחבי ממלכת הוד מעלתו, כל הנתינים אמורים לכוף ראשם בהכנעה ולאכול בפה סגור. החוצפה של נתינים עלובים להמשיך בשגרת יומם ולצאת לעבודה בימים הקדושים האלה, מחייבת התערבות של חצר הקיסרות ביד קשה ובזרוע נטויה. חבל משום שאפשר היה להעיז ולהרים ראש. אפשר היה לומר לממשל האמריקני שאנחנו מאוד מבקשים, בכל לשון של בקשה, להסיר מעלינו את האיום להרעיב אותנו. אנחנו בונים ונמשיך לבנות בארצנו ככל מדינה שפויה. לא הבנייה מפריעה או מעכבת את תהליך השלום. שלום לא היה לפני הבנייה והבנייה לא הפרה אותו. יתר על כן, לא היה פה שוּם שלום כשכל ירושלים המזרחית הייתה בשליטת הערבים והם היו אלה שבנו וּבנו. לא פגענו באמריקה ולא העלבנו את סגן נשיאה והנזיפות המאיימות אינן במקומן.