מעבר למריבה המתוקשרת ולפירוטכניקה שמתעופפת מהבית הלבן בהקשר הישראלי, אותה יש לראות בדאגה רבה, צריך לקיים חשבון נפש אמיתי והוגן (לפחות כלפי עצמנו) תחת הכותרת 'איך הגענו עד הלום?'.
אם נהיה כנים, לא נוכל להכחיש כי את אשר יגורנו בא לנו. בשלב כלשהו של "העמימות המדינית", היעדר יעדים מזערי, הליכה על חבל דק ושאר תמרונים אקרובטיים של ממשלות ישראל - ההתנהלות הזאת תגיע לרגע האמת. בשלב כלשהו רגל ימין תסתבך עם רגל שמאל, הלשון תפלוט הגיג שכמו תמיד ישוגר בעיתוי הגרוע ביותר, ואנחנו ניפול פרקדן מדממים מהחוטם. וזה לגמרי לא משנה אם ארצות הברית הגזימה או לא הגזימה בתגובתה. הבעיה מונחת במגרש שלנו.
אמר מי שאמר כי אפשר לשקר את כולם חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לשקר לכולם כל הזמן, במיוחד לא לשקר לעצמך כל הזמן. אנחנו ניסינו. זה לא עובד.
ישראל מעולם לא גיבשה מדיניות באף נושא מהותי. לא בהקשר למתווה גבולותיה, לא לגבי הקווים האדומים בהקשר להסכמה או לאי-הסכמה לוויתורים כאלו או אחרים. ישראל ייצרה תחושה אצל יריביה ותומכיה שהכל סחיר והכל פתוח למשא-ומתן. הצהרות רבות הופרכו באוויר על-ידי ממשלות שונות. הצהרות שלא עמדה מאחוריהן כל החלטה או רעיון מגובש מעבר לניסיון להרוויח זמן.
אם ישראל לא תתעשת ותחליט מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה (והיא כבר גדולה), וגם תצהיר על כך בריש גלי - פרשת ביידן היא רק יריית פתיחה למטחי הארטילריה שנספוג בהמשך.
פרשת ביידן מגלמת את כל המקולקל בהתנהלות הישראלית. הפער בין ההבטחות פנימה לבין אלו שניתנו לחוץ, חוסר מנהיגות הגורם לאובדן שליטה ומאפשר לכל דאלים גבר ולכל ממזר מלך להוביל את ישראל בדרך ללא מוצא. חוסר מנהיגות, שהיא תוצאה לשיטה המאפשרת לפוליטיקאים אגואיסטיים שרואים בכיבוש משרת ראש הממשלה צורך כוחני ואישי בלתי נשלט, וחוסמת גישה לאנשים הרואים במשרה הזאת שליחות לטובת הכלל, שיטה המאפשרת לפוליטיקאים ציניים להתחפר בצמרת ולמכור את האינטרסים החיוניים של המדינה תמורת שקט תעשייתי-קואליציוני שיאפשר את המשך שלטונם. הסיפור העצוב הזה התפוצץ וערוותנו נגלתה לעיני כל. אין מדיניות, אין מנהיגות, אין דרך. המלך הישראלי ערום לחלוטין.
מה שההנהגה העלובה והכושלת אינה מסוגלת לעשות, אלו בדיוק הדברים שבלעדיהם לא ניתן להגיע למנוחה ולנחלה. הנהגה אמיתית אמורה לשבת עם עצמה ולהחליט אם אנחנו מוכנים לוותר על שטחים תמורת הימור על שלום או לא. הנהגה אמיתית תצהיר על החלטתה ותעמוד מאחוריה. הנהגה אמיתית תדע להעריך אם היא מסוגלת לעמוד מאחורי החלטותיה. הנהגה אמיתית שתדע לקיים את הבטחותיה ולהתרחק מתדמית של מדינה לא אמינה שאינה בטוחה במה שרוצה. הנהגה אמיתית שתדע לייצר כבוד למדינה גם במצבים של חוסר הסכמה וניגוד אינטרסים. כי מכבדים את מי שיודע לכבד את עצמו, כשהאמינות מהווה מרכיב מרכזי בכבוד עצמי.
התדמית הגרועה של ישראל בעולם אינה תוצאה של אסון טבע. היא תולדה של התנהלות בעייתית, היעדר מעוף וחוכמה, עודף לוליינות, תחמון והסתפקות בכיבוי שריפות. ככה לא בונים חומה. כך לבטח מקמבנים את עצמנו לדעת.
לנתניהו אין כעת ברירה. הוא ניווט את עצמו ואותנו לפינה ללא מוצא. הוא אמר לכל אחד את מה שרצה לשמוע. הוא לא רצה ו/או לא יכול לקיים את מה שאמר והבטיח. כעת עליו להחליט אם להיות או לא להיות. האפשרויות שלו מצומצמות. להחליט לאן הוא מוליך אותנו, להצהיר על כך באוזני שותפיו ואדוניו, וליישם אחת לאחת את מה שיחליט, או להיעלם סופית מהמפה הפוליטית אחרי קדנציה כושלת נוספת, הזדמנות נוספת שבוחרי ישראל החליטו משום מה להעניק לו. כעת, הניסוי הסתיים ומלאי השפנים בכובעו של הקוסם אזל.