אז פעם היינו מזהים אותם בקלות, את הערסים המקיפים אותנו. היו להם גורמטים כבדים והליכה משונה. בדרנים כמו נאור ציון,
יעקב כהן ושלום אסייג עשו על זה קריירה שלמה, רק מלאבחן את השכנים שלהם שגרו ממש לידם. הערסים בתיכון למשל, תמיד מקובלים יותר משום מה, מפחידים יותר ותופשים עצמם כמצליחים, אבל אם תשתייך אליהם - העתיד ברור. שנים לאחר מכן מתברר שהערסים המצליחים והחזקים הם במצב סוציו-אקונומי בינוני ומטה והחנונים שחטפו מכות, דווקא הצליחו בחיים. החברות שלהם מאותה תקופה הן הנשים של אותם חנונים ומי שהעזה להתחתן איתם בסוף, מצטערת על זה עד תום ימיה (שהם גם ככה לא בדיוק ירח דבש...).
אז שוטטתי קצת, אבל ממש קצת, באינטרנט ומצאתי את המדריך לאבחון הערס. את המדריך קיצרתי, שיניתי, הוספתי וצנזרתי בעת הצורך, והרי הוא מובא לפניכם - סטיגמתי ומכליל, אך משעשע: