כאשר אסב עם בני משפחתי לשולחן הסדר ונקרא מספר שמות פרק ה', פסוק א':
"ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה, כה אמר ה' שלח נא את עמי". תחזור אלי החוויה העמוקה של אחד מלילות הסדר, שערכנו בביתו של אדם קשיש, סבו של אחד מתלמידיי בסאן פטרסבורג בשנת 1993. סבא שמתעקש לקרוא לעיר לנינגרד. העיר בה הוא לחם בתשע מאות ימי המצור במלחמת העולם השנייה.
רעייתי ואני, עם תלמידי הכיתה הבוגרת, קיימנו כמה עשרות סדרים במהלך השבוע של פסח בבתים של יהודים קשישים, שהיו להם קשרי משפחה עם תלמידי בית הספר. מנות המזון הוכנו במטבח בית הספר, מצות ויין קנינו בבית הכנסת הישן שמאחורי תיאטרון מארינסקי.
בקומה התשיעית ברחוב סוסלבה, ציפתה לנו חוויה שמלווה אותי עד היום. כאשר קראתי מספר שמות פרק ה' את הפסוק "שלח נא את עמי". הפסיק אותי המארח וביקש מאיתנו שנאזין לקלטת, בה מוקלטת הופעה של הזמר הכושי פול רובסון, שבא מארצות הברית לברית המועצות בשנת 1949 לחגיגות לציון 150 שנה להולדת גדול המשוררים הרוסיים, אלכסנדר פושקין. באולם של "הבולשוי תיאטר" במוסקבה, בחר הזמר פול רובסון לפתוח בשיר "מהר משה צוה פרעה: שלח נא את עמי".
למארח שלנו הייתה הקלטה של אותו קונצרט. למרות שזו הייתה הקלטה חובבנית שלו, אודה שקול הבס של פול רובסון, המרעים בקולו - "שלח נא את עמי", הרטיט לבבות באותו מעמד. מצאנו עצמנו חוזרים ומאזינים לקול של פול רובסון שהרעיד כל פינה בחדר הקטן, בו הצטופפנו כמעט שלושים איש.
למארח הייתה קלטת נוספת, בה מספר פול רובסון פרקים מחייו לחוג של סופרים ואנשי רוח. כמי שאוהב את שירתו של הזמר פול רובסון, הייתה זו חוויה מרגשת להאזין להקלטה. פול רובסון גילה למאזינים שאביו, ויליאם דרו רובסון, היה עבד במדינת קרוליינה.
לימים האב נשא אישה, שהייתה אחת מהלוחמות העקביות נגד העבדות. הסלידה מעבדות ולחימה נגד חברה רכושנית, שהיו נכסי צאן ברזל במשפחה, קירבו את פול רובסון, לדבריו בקלטת, להזדהות עם סבלו של העם היהודי ולתמיכה במאבק לכינונה של חברה סוציאליסטית. מכאן, שבכל קונצרט שילב את השיר "מהר משה צוה פרעה: שלח נא את עמי".
פול רובסון לא היה רק זמר, בן העבד הצליח לסיים בהצטיינות את אחת האוניברסיטות היוקרתיות, אוניברסיטת קולומביה. הוא הוסמך לעריכת דין. לדבריו, הוא נטש את עריכת הדין, כי לעורך דין שחור לא היה סיכוי בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת. הוא מצא עצמו כזמר המביא לציבור את המוזיקה השחורה וכן השתלב בתיאטרון, כשגולת הכותרת הייתה ההופעה כאותלו של שייקספיר בתיאטרון בלונדון ב-1930.
פעילותו הפוליטית בעד זכויות אזרח ושוויון לכושים ותמיכתו במפלגה הקומוניסטית - הניעו את שלטונות ארה"ב להחרים את דרכונו. המשפט שהכעיס את השלטון האמריקני היה הכרזתו של פול רובסון - "שלא ייתכן שכושים אמריקנים יילחמו בשם אלו שדיכאו אותם נגד ברית המועצות". במשך כתשע שנים נשלל ממנו הדרכון.
בגיל 79 נפטר פול רובסון ב-23 בינואר 1976. לכל אחד יש את פול רובסון שלו. לי יש את החוויה המרגשת לשמוע את הבס העמוק, שהרעיד חדר קטן בביתו של קשיש יהודי ואת סיפור חייו של בן עבדים במאה ה-19 שהיה לאחד האמנים הנערצים בארצות הברית. העריצו אותו גם כאלו שלא הסכימו עם דרכו.