אתמול (30.1.23) הלך לעולמו איש החינוך וההיסטוריון ד"ר צבי צמרת שכיהן במשך כשלושה עשורים כמנכ"ל מוסד "יד בן-צבי" והיה בהמשך יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. בן 78 היה במותו.
צבי צמרת נולד בנתניה ב-1945 בשם צבי בילינסקי, בנם של אברהם וצמרת בלינסקי שהתיישבו בנתניה בשנות ה-30. הוא גדל בשיכון פועלים א' בעיר. אמו צמרת נפטרה בגיל צעיר וצבי החליט בהסכמת אביו לקרא את שם משפחתו צמרת כשמה הפרטי של אימו. צבי עשה לימודיו התיכוניים בתיכון טשרניחובסקי בעיר. בנעוריו היה פעיל בתנועת "הנוער העובד". בין השנים 1968-1965 היה חבר קיבוץ האון שממזרח לכנרת אליו הצטרף במסגרת גרעין הגשמה. צמרת למד בחוגים לחינוך ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1970 בהיותו בגיל 25 החל לנהל את בית הספר התיכון המקיף במדרשת שדה בוקר, והיה למנהל בית הספר התיכון הצעיר ביותר בארץ. כאן בשדה בוקר הכיר את רעייתו תמי שאחרי כמה חודשים הפכה לאשתו. לאחר מלחמת יום הכיפורים הקים וניהל את המכונים לחינוך יהודי-ציוני (מלי"ץ).
מנכ"ל יד בן צבי במשך כשלושה עשורים בין השנים 1983-1977 ניהל את בית הספר התיכון המקיף "דנציגר" בקריית שמונה. במשך קרוב לשלושה עשורים מ-1983 עד ינואר 2010 כיהן כמנכ"ל יד בן צבי. בתפקידו זה הפך את המוסד לגורם משמעותי ומשפיע בכל הנוגע לחקר תולדות ארץ ישראל ועם ישראל.
מינואר 2010 עד דצמבר 2011 כיהן כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, התפקיד השלישי בחשיבותו אחרי השר והמנכ"ל. במסגרת תפקידו זה קידם, בין היתר תוכניות לימוד חדשות בתנ"ך ובספרות, לימוד נושא השואה במגזר הערבי, ביטול המיקוד בכמה מקצועות ושינויים בבונוסים השונים לבחינות בגרות.
צמרת ביקר מספר פעמים בברית המועצות אליה נשלח מטעם ארגון "נתיב" והיה פעיל בנושא שחרור אסירי ציון והעלייה מברית המועצות לשעבר.
ד"ר צמרת היה איש של גשר והידברות, עסק רבות בפעילות ציבורית למיתון השסעים, הקיטוב והפילוג בחברה הישראלית והיה בין מנסחי 'אמנת כנרת' שנוצרה בשנת 2001 על-ידי הפורום לאחריות לאומית ונועדה להסדיר את היחסים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית בישראל על בסיס עקרונות מאחדים משותפים. ואף חתם עליה ביחד עם שורה של אנשי ציבור מהימין והשמאל דתיים וחילוניים.
ב-1996 עמד בראש "ועדת צמרת" לבדיקת סדרי הנסיעה בשבת ברחוב בר-אילן בירושלים, אשר הצעותיה התקבלו על-ידי בית המשפט העליון וסיימו סכסוך רב שנים בירושלים.
צמרת לימד והרצה במוסדות להשכלה גבוהה, ובין היתר לימד בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן. במרכז הבינתחומי בהרצליה, במכללת הרצוג באלון שבות, במכללת שערי משפט, ובישיבת ההסדר "אהבת ישראל" בנתיבות.
מחקריו עוסקים בעיקר בנושאי חינוך הקשורים לשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בשנת 1993 יצא לאור ספרו "ימי כור ההיתוך", שעוסק בסוגיות שנדונו בוועדת החקירה לחינוך ילדי העולים (1950), ועדה שבדקה האשמות חוגים חרדים על כפייה אנטי-דתית במחנות העולים. ב1977 יצא לאור ספרו "עלי גשר צר", הספר עוסק בתהליכי העיצוב של החינוך היהודי בישראל בשנות המדינה הראשונות, ובוחן בעזרת מסמכים היסטוריים חדשים את ימי העלייה הגדולה, שבהם עוצבה דמות החברה הישראלית, ואת השלכותיה עד ימינו.