במאי 1945 הגיעה לנה קיכלר, אישה רצוצה ושבורה, שאיבדה את כל משפחתה במלחמה, לבית הוועד היהודי בקראקוב. באחד החדרים נתקלה בכמה עשרות ילדים בני 3 ועד 15, ילדים יתומים לבושים בבגדים בלויים. המפגש הזה הדליק בלנה את ניצוץ החיים והיא החליטה לתת מזור לעצמה בכך, שמעתה היא תקדיש את חייה לאותם ילדים.
בעיר הקיט והנופש זקפונה, הטבולה בנוף מרהיב, היא הקימה בית לאותם הילדים. היא עשתה הכל לאסוף ילדים יהודים ממנזרים, מבתי נוצרים ומהרחובות. כך התלקטו סביבה מאה ילדים. הבית בזקפונה התנהל ברוחו של האב הרוחני שלה, יאנוש קורצ'אק, מי שהיה מנהל בית היתומים בגטו ורשה.
בית היתומים בזקפונה לא האריך ימים. לנה קיכלר מחליטה לצאת עם מאה הילדים בדרך לא דרך מפולין ומגיעה איתם לצרפת. בצרפת, בעזרת ארגוני העלייה, היא ממשיכה להיות האם, המנהלת, המורה והמדריכה של הילדים.
בשנת 1949 הצליחה לנה לעלות עם כל מאה הילדים לישראל. חלק די גדול מאותם הילדים נקלט בקבוצת שילר. רק לאחר שהייתה בטוחה שלכל ילד נמצא המקום המתאים, החליטה לבנות את חייה האישיים פעם שנייה. התיישבה ברמת גן והשתלבה בעבודה חינוכית בעיר. מנישואים אלו נולדה לה בת אחת, החיה כיום בארצות הברית. לנה קיכלר נפטרה בשנת 1987.