התורים המפורסמים, שנוצרו, יש שטוענים בצורה מכוונת, לרגל פתיחת סניף H&M בתל אביב, סימנו את יריית הפתיחה לגל של השמצות וסתם ליהוג משתלח בחוגי ידידים. מראה האלפים, שהשתרכו בפתח הסניף החדש של ביגוד להמונים, במחירים שווים לכל נפש, עורר אצל רבים, את בלוטות חוסר הפרגון. בראש ובראשונה, כתבים ועיתונאים, שבחרו לנקוט שפה מזלזלת ולפנות ליצר ההנאה מסבלם של אחרים: דוגמאות?
"צפו באנשים נרמסים" פונה כתב וואלה ליצרים האפלים של אלה שנהנים לצפות בסבלם של אחרים. "כ-100 מוכרים חיכו
להמון המשולהב" מתפייט לו כתב ynet , "אלפים חיכו בתור שעתיים כדי
להתנפל..." כך ב-msn, אפרופו הגירסא המצומצמת יותר בקניון מלחה בירושלים ואפילו "באירופה מפגינים, בישראל מסתערים..." גרסת דה מרקר המוסיפה רגשות אשם ורומזת לבוגדנות פוליטית. אבל גם סתם הוגי דעות בשיחות סלון הפכו בן לילה ציבור שלם, בעיקר, אגב, נוער, נשים, חיילים וסתם אוהבי שופינג, מטרה ללעג ובוז. זהו, אליבא דהמשמיצים, הישראלי המכוער. זה שמוכן לעמוד בתור...! זה שמוכן להסתופף בקרב עמך ישראל ואפילו ליהנות. זה שמוכן לשמוח מהדברים הפשוטים בחיים...!
למען האמת יש, אכן, תופעות הראויות לגינוי, בתרבות הישראלית. המכנה המשותף לכולן הוא חוסר כבוד והתחשבות באחר. נשמע צדקני, אולי. אבל רק ברמת הכותרת. גזענות, התנהגות ברוטלית בכבישים, חוסר סבלנות בעמידה בתורים, חוסר דייקנות ועמידה בלוחות זמנים, חוסר נימוס כלפי נותני שירות ציבורי, תרבות הטלפונים הסלולרים, מציצנות ורכלנות מרושעת, וכיוצא בזה כהנה וכהנה, הן באמת תופעות הפוגעות באיכות חיינו. הסתערות, המונית ככל שתהיה, על רשת אופנה, אינה כלולה ברשימה.
היה משהו באופי הדיווחים ובביקורת המרושעת שנמתחה על חוגגי פתיחת רשת H&M, שמרמז על תחושת עליונות והתנשאות, על נטייה לחוסר פרגון, על משהו הרבה יותר עמוק שקשור לדברים הבאמת מאוסים בתרבות הישראלית. התנפלות על רשת חנויות חדשה, אינה פוגעת באיש, אינה מעבירה מסרים של חוסר כבוד לאחר, אינה בשום צורה שהיא, מעידה על פגם או ליקוי בחברה הישראלית. במקומות רבים בעולם, כולל ארצות בעלות תרבות מעונבת וקפדנית, נוהגים לעמוד בתורים ארוכים לרגל מכירות סוף עונה, למשל. דיווחים חוזרים ונשנים, מדי שנה, מעידים על ציבור גדול שמוכן לבלות שעות ארוכות בציפייה לפתיחת החנויות לרגל מכירות הקריסמס, למשל.
תורים ארוכים מסתמנים בארצות מסוימות, מעבר לים, כאשר מוכרים שם אייפונים. אבל שם, משום מה, לא נשמעים דברי ביקורת על תופעות שכאלה. לעיתים אפילו נאמרים דברי הערכה. משום מה? אולי משום, ששם, בארצות שאת תרבויותיהם אנחנו מבקשים לאמץ, או לפחות את חלקן, הערך החשוב והקו המנחה הוא כבוד. כבוד לאחר, להעדפותיו, ואפילו להרגלי הבילוי שלו ולאופן שבו הוא בוחר לנצל את כספו. כל עוד אינך פוגע בזולתך, העדפותיך הן עניינך האישי.
אבל אולי, לא רק עניין הכבוד מבצבץ מבעד לתופעה. אולי הסיבה היא ש-H&M זה זול ועממי.
לעמוד בתורים ארוכים ולהוציא הרבה כסף, זה סמל סטטוס. לעמוד בתורים ארוכים, ולקנות בזול, זה לבנטיני. הזלזול באחרים, במיוחד אם הם יכולים להרשות לעצמם לקנות ברשת כמו H&M ולא בפראדה מטריד ומצביע על תופעה תרבותית עמוקה ששורשיה מסתבר, נעוצים עמוק בנורמות הישראליות. מאחוריה נישא ריח לא נעים של אליטיזם, חוסר פרגון ושמחת ההשמצות. אין שמחה כמו שמחה לאיד...!
