קולה עומד על "הנרטיב החוזר ונשנה בסיכומי המאשימה, כי עדים התומכים בגרסת המאשימה ניתן לסמוך לחלוטין על זיכרונם ואילו עדים אשר יש בעדותם כדי לכרסם בגרסת המאשימה, סובלים מזיכרון לקוי, מהשלמת פרטים מאוחרים ועוד ועוד".
קולה עוסק בהרחבה בפגיעה בזכותו של זדורוב להיוועץ בעורך דין. הוא מציין, כי חקירתו הראשונה (12.12.06) לא תועדה באודיו או בווידאו, וכלל לא נמסר לזדורוב – למרות שהוחשד ברצח – שזכותו להיוועץ בעורך דין. לפני השחזור (19.12.06) ביקש זדורוב למסור על כך לעורך דינו, ובקשה זו לא כובדה. לדבריו, המדובב ארתור למעשה מנע מזדורוב שיקול דעת בנוגע לזכות ההיוועצות, ואילו החוקר יורם אזולאי הסית את זדורוב נגד סניגורו דאז.
על החקירה אומר קולה: "יודגש, כי חלק מהתחבולות בהן נקטה המאשימה, הינן תחבולות לגיטימיות, ואולם לא בקבילות עסקינן, אלא במשקל ההודאה, ולעניין זה נקבע בפסיקה, כי מקום שננקטו תחבולות, או שהוטחו בנאשם קביעות לא נכונות, או אפילו הנאשם כך סבר, הדבר משליך על מהימנות ההודאה ומטה את הכף לעבר הקביעה, כי מדובר בהודאת שווא". הוא קובע, כי החוקרים ביצעו "תחבולה נפסדת" כאשר אמרו לזדורוב שנמצאו כתמי דם על הכבל המאריך ששימש אותו; וכי נסיונה של הפרקליטות לומר שמדובר בפעולה תמימה הוא "ניסיון פסול".
קולה קובע: "גרסת ארתור מוטמעת ומחלחלת לאיטה למוחו של הנאשם וראה זה פלא, בשחזור בתחילתו, וגם במהלכו, חוזר הנאשם כמעט מילה במילה אחר התסריט שנבנה לו על-ידי ארתור... סופו של דבר, הנאשם מדגים לארתור איך רצח את המנוחה, וזאת לאחר ש'נבנתה' הגרסה של ההקנטה, הקללות וכדומה".
קולה מסביר במידה רבה את הודאת השווא של זדורוב בכך שהאמין, כי בישראל – כמו במולדתו אוקראינה – הודאה תביא לכך שעונשו יהיה קל בהרבה. הוא אומר כי החוקר סשה סטריז'בסקי הטעה את זדורוב כאשר אמר לו שגם בישראל יש השלכה ל"הודאה בלב נקי" אפילו בתיק רצח. מדובר באמירות פסולות, אשר אומנם אינן פוסלות את ההודאות, אך מפחיתות ממשקלן – אומר קולה.
כאשר זדורוב סירב להודות למרות לחצי החוקרים, הם הטיחו בו שהראיות הפורנזיות מוכיחות את אשמתו; סטריז'בסקי ואזולאי אף הובילו אותו לפתח גרסה מלאה, קובע קולה. וכאשר תשובותיו לא עלו בקנה אחד עם תמונת הזירה, הם "נתנו לו הזדמנות לתקן".
קולה גם עומד על שורה של מחדלי חקירה, אם כי מדגיש שמדובר במבט לאחור אחרי 15 שנה ובמחדלים שלא היה בהם כדי לזכות את זדורוב, אלא המצדיקים הפקת לקחים: "העובדה המצערת ואולי הבלתי-נתפסת" של אי-תפיסת תיקו של זדורוב מיד כאשר עלה החשד נגדו ביום הרצח, מה שאפשר לו ליטול אותו למחרת; זריקת מבחנות ובה גזירי ציפורניים של ראדה; אי-בדיקת דנ"א לתיק ותכולתו עד המשפט החוזר; אי-בדיקת עקבות הנעליים בתא השירותים הסמוך עד למשפט החוזר; חוות דעת שגויה בנוגע להימצאות כתמי דם בתאי השירותים; איתור מאוחר של מכנסיו של זדורוב והימנעות מהצגה בפניו של העובדה שאכן (כפי שטען) לא נמצאו עליהם כתמי דם; תקלות וחוסרים בהקלטת חקירותיו של זדורוב; העדר מזכרים מזמן אמת ואף בכלל.