היום (7.4.10) אמור להתקיים באוניברסיטת בר-אילן כינוס מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה והפקולטה למשפטים של האוניברסיטה המארחת, תחת הכותרת "סרבנות, מחאה, חברה" וכותרת המשנה "הסרבנות וגבולות המחאה". המושב הראשון של הכינוס יתנהל תחת הכותרת "פינוי יישובים: משימה צבאית או אזרחית?".
בשיח הציבורי בישראל קיימת התייחסות מקבילה לתופעות של סרבנות משמאל ומימין בקשת הפוליטית המקובלת. מן הראוי להבחין בין השתיים: זו שמשמאל, מתייחסת לסירוב להתגייס ולשאת בנטל של בטחון המדינה מול אויב, ולמעשה השם הראוי לה הוא עריקה ולא סרבנות מצפון. זו שמימין, מתייחסת לסירוב לגרש אזרחים ישראלים מבתיהם על בסיס מוצאם האתני, וזו אכן סרבנות מצפון. כמובן שלא ייתכן דין אחד לעריקים ולסרבני מצפון. ראו מאמרי
"מיהו סרבן אמיתי" בהארץ מיום 13.10.04.
חשוב להדגיש שצבא הוא ארגון המושתת על משמעת, ובלעדיה אין לו קיום. מכאן שפקודות יש לבצע. הסייג לכך הוא שהפקודות תהיינה חוקיות, וכמובן אין זה תפקידו של החייל הבודד והזוטר לקבוע את חוקיותן. מכאן, שהאחריות מוטלת על נותן הפקודה – הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל – לוודא שהפקודות הניתנות הן חוקיות, ואז יש חובה לבצען. אין לגלגל את האחריות לקביעת חוקיותן של פקודות אל אחרון החיילים. ראו מאמרי
"פקודה שאסור לתת" ב-ynet מיום 13.12.09.
בפרשת כפר קאסם הגדיר בית המשפט שפקודה בלתי חוקית בעליל היא כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה, אבל סתם ולא פירש מהו דגל שחור. אז היה מדובר על הרג אזרחים, ואין זה הנושא היום. יש לקוות שברור לכל אדם – אזרח, חייל או שוטר - שמוסריותו אינה מן השפה ולחוץ, שאין לגרש אזרחים מבתיהם על בסיס מוצאם האתני, בין אם הם ערבים ובין אם הם יהודים, ושפקודה לעשות כך היא פקודה בלתי חוקית בעליל, כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה וממילא גם אסור לבצעה.
למרבה הצער והבושה, בשיח הציבורי הישראלי יש רבים הגורסים שכאשר מדובר ביהודים, מותר לבצע מדיניות גזענית, לקבוע שחבלי ארץ מסוימים אסורים למגורי יהודים בשל היותם יהודים, ולשלוח צבא או משטרה כדי לגרשם משם, במסגרת טרנספר או טיהור אתני, או תחת הכינויים המכובסים הינתקות או התכנסות. יש לומר במפורש שטרנספר הוא טרנספר הוא טרנספר, ופקודה לבצעו היא פקודה בלתי חוקית בעליל, כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה וממילא גם אסור לבצעה. כמובן ש"שלום" הנשען על מעשים פסולים מסוג זה איננו שלום, איננו צודק, איננו יהודי ואיננו דמוקרטי, ויש להתנגד לו.
לפיכך, גם הדיון במושב הראשון של הכינוס - "פינוי יישובים: משימה צבאית או אזרחית?" – הוא תמוה בלשון המעטה. אין הבדל אם מקבל הפקודה הבלתי חוקית בעליל הוא חייל או שוטר, ואם נותן הפקודה הוא הרמטכ"ל או המפכ"ל: בשני המקרים, מדינה המתיימרת להיות מדינה יהודית ודמוקרטית אינה רשאית שתחת חסותה יתבצעו מעשים בלתי חוקיים כאלה. אם כותרת המושב הייתה "פינוי יישובים
ערביים: משימה צבאית או אזרחית?", עצם העלאת השאלה היה מעורר שאט נפש ומחאה. מדוע אין הדבר כך כאשר כוונת הכותרת היא לפינוי ישובים
יהודיים? ראו מאמרי
"מי יתפטר ראשון?" ב-ynet מיום 26.12.04.
לו היו מארחי הכינוס - המכון הישראלי לדמוקרטיה והפקולטה למשפטים – נאמנים למושגי הדמוקרטיה והמשפט הכלולים בשמותיהם, היה עליהם להוביל לקביעה שפקודה לגרש אזרחים – יהודים או ערבים – מבתיהם היא פקודה בלתי חוקית בעליל, כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה וממילא גם אסור לבצעה.