וכשיש אדמה, יש בה מן הסתם גם אוצרות אדמה: כך, למשל, את מקורות המים אפשר היה לנצל לטובת ההתנחלויות הישראליות, שבהן מוזרמות כמויות גדולות של מים לגידולים חקלאיים, לגינות נוי ולבריכות שחייה - בעוד תושבי המקום הפלשתינים סובלים ממחסור הולך וגדל במים, בייחוד בקיץ החם. אפשר היה גם להקים מחצבות חצץ בגבעות השטחים הכבושים, לשם העברת החצץ לבניין ולסלילת כבישים בתוך גבולות ישראל, וגם בשטחים עצמם - לטובת ה
מתנחלים, כמובן. ועוד.
ולפני ימים אחדים התבשרנו על שכלול נוסף: לא רק דלא-ניידי ומשאבים שונים ניתן להפיק מחבל ארץ פורה זה (אדמות-קודש, להזכירכם) - התברר שאפשר להפיק גם הון של ממש, בקלי קלות: הידיעה שמדינת ישראל העבירה ב-15 השנים האחרונות לקופתה מאות מיליוני שקלים מגביית אגרות והיטלים בשטחי הגדה המערבית, כמעט נבלעה ונעלמה בשטף הידיעות האחרות של השבוע שעבר. מדובר, כך נאמר לנו, בכספים שנגבים על-ידי המינהל האזרחי בגין פעילות כלכלית ופעילות אכיפה שמתבצעות בשטחי יהודה ושומרון, סכום המגיע עד ל-80 מיליון שקלים בשנה, שזרמו לקופת האוצר...
בשלהי המערכה השלישית עולה בדעתנו השאלה: הייתכן שאין כאן דווקא עניין רוחני או היסטורי, או אפילו עניין ביטחוני (זה הרי הופרך כבר מזמן), אלא לפנינו פשוט עניין נדל"ני-חמדני, היינו, הקושי לוותר על כוח המשיכה של הקרקעות, המשאבים הנמצאים בהם, וכן גם ההכנסה הכספית הלא קטנה הנובעת מכל אלה...
(וחִשבו עוד על זה, כמה קל יכול היה הכל להיות, אילו לא היו השטחים האלה מיושבים בבני-אדם לא-יהודים...)