"אין חולק על כך שנחוצה ביקורת שיפוטית ויש לנו עילות כאלו כמו החלטה שרירותית או ממניעים זרים", אמר ח"כ משה סעדה (הליכוד). "עילת הסבירות מורכבת - נודע לאחד האזרחים שהולכת להיות תקיפה במדינה זרה, יילך לבית המשפט ויטען שזה לא דבר סביר ערב בחירות. מי קובע מה סביר ומה היה קורה אם ב-1981, שלושה שבועות לפני הבחירות, היו רצים אזרחים לבית המשפט בטענה זו. במקום לשוחח על הדברים הללו לעומק רואים עוד הסתה ושריפת צמיגים. לא סביר שאנשים שמדברים בשם הדמוקרטיה מסיתים לעבור על החוק. התנהלות היועמ"שית לא סבירה, עד היום היא מאפשרת בקריצת עין מעבר על החוק ואנרכיה. בדיון אתמול על חסימות הכבישים עלה שעד היום נחקרו למעלה מ-600 אנשים והוגשו 4 כתבי אישום. בעולם ערכי, בעולם של מוסר, יש חוק והוא המצפן הערכי, אין מצמוץ מול החוק ומגישים כתבי אישום מכל הצדדים של הקו הירוק. הגיע הזמן שתשמרו על החוק".

יועמ"ש הוועדה, עו"ד ד"ר גור בליי, אמר כי "התזה בבסיס הצעת החוק לא נותנת מענה לשאלת הביקורת על החלטות אינדיבידואליות של שרים. התזה של השופט סולברג שעומדת בבסיס הצעת החוק אומרת שבד"כ נבחרי ציבור מקבלים החלטות בנושאי מדיניות ופקידים בנושאים פרטניים, ולכן אפשר להפריד בין הדרג הנבחר לדרג הפקידותי. אבל הפרדה על בסיס זהות מקבל ההחלטה היא חיתוך גס מדי. תשובת השופט סולברג אליה התייחס גם יו"ר הוועדה היא שיש את נושא המידתיות אך זו תשובה חלקית. כשהשר מקבל החלטה אינדיבידואלית על הפקעה, יש פגיעה בקניין של אדם ויכול להיות שזה ייתקף דרך המידתיות, אבל זה לא לוקח בחשבון שיש הרבה החלטות של שרים שמשליכות על אינטרס הפרט ואתה לא בהכרח יכול למצוא זכות שנפגעת. למשל הענקת היתרים, זכיונות, רשיונות, החלטת שר האנרגיה להיתר ייצוא גז טבעי, החלטת שר התקשורת על רישיון רט"ן ועוד, במקרים האלו קשה לדבר על זכות שנפגעת, לאזרח אין זכות מוקנית לקבל רישיון או היתר מהממשלה, ועילת הסבירות היא עילה מרכזית בהגנה עליו. לכן, גם אם הולכים עם הרציונל של השופט סולברג או לפי הצעת החוק בנוסחה הנוכחי, נשאר פה חלל שלא מקבל מענה ולכן אציע שגם אם נשארים עם כיוונים אלו, יש להחריג כל החלטה שמשליכה ישירות על הפרט בין אם זו זכות של הפרט או אינטרס שלו".

הפרופסור שמעון שטרית אמר: "בישראל כל העילות הדיוניות כולן משפט מקובל לפי פסיקה. אין לנו חוק הביקורת השיפוטית לא על סדרי מנהל ולא על ביקורת שיפוטית מהותית. אם הוועדה רוצה לעשות עבודה נכונה הייתה מחוקקת חוק הביקורת השיפוטית שידון בעילות ביקורת דיוניות וגם במהותיות וכמובן גם בסוגיות סמכות. "אבל כרגע עוסקים בנושא אחד שנלקח מ-75 שנות משפט במדינה ויש בכך בעייתיות. בידוד של דבר אחד מתוך מכלול בלי התייחסות למערכת הכוללת, זו פגיעה בהרמוניה של מערכת משפטית ראויה. חסימה של ביקורת שיפוטית רק לפי הדרג המחליט לא נכונה. חסימה של ביקורת שיפוטית רק לפי נושא כמו שניסה פרידמן גם אינה נכונה. הדרך הנכונה היא לפתח קריטריון שאומר לביהמ"ש 'תשקלו אם אתם יכולים להתערב או לא' בנימוק של שיבוש משמעותי בין יחסי הרשויות - בית המשפט לעומת הכנסת או הממשלה, ואין לעניין קשר האם שר או פקיד מקבל את ההחלטה, שכן זה מבחן טכני מאוד. נושא העילות לא הוסדר באופן חקיקתי וכולנו מרגישים שיש לכייל באופן מדויק את תחומי הטריטוריה השיפוטית, טריטוריית האקזקוטיבה, וטריטוריית הרשות המחוקקת. הקריטריון שמכוון את ביהמ"ש לשיקול חובה זה, זו התחלת הדרך שביהמ"ש ירגיש שהוא לא יכול לקבל החלטות ללא גדרות והוא יפתח את הגדרות הללו כשם שעשה את ההרחבות".

עו"ד אדוארדו ווסר שהגיש את עתירת "בג"ץ מיגון עוטף עזה": "המדינה ידעה שיש בעיה במיגון. כאשר נפל טיל בביה"ס, הילדים הונחו להיכנס מתחת לשולחנות והמדינה חשבה שיש לפתור את הבעיה והתקבלה החלטה לעבור לשיטת המרחבים המוגנים כשלילדים יש 15 שניות להגיע אליהם. הגשתי את העתירה ואליה הצטרפו מי שהיום ראש עיריית שדרות, ובג"ץ לא מיד קבע אי-סבירות. הוא ביקש מהמדינה לבדוק ונערך ניסוי לראות האם הילדים מספיקים להגיע למיגון. במקרה הקיצוני ביותר, 72% הגיעו, כך שאם נופל טיל 28% לא מוגנים. המדינה עמדה על דעתה. אני מצטט מההחלטה: 'אין זה סביר להעמיד הורים בדילמה של זכות הילדים לחינוך אל מול ההגנה על חייהם'. אתם חייבים לשלוח את הילד לביה"ס ויש 28% שהוא לא מוגן, אם מישהו מכם יאמר שהוא שולח - זה לא סביר. "הגשתי הרבה עתירות שברובן בג"ץ אומר שלא יתערב, כי זה לא מספיק קיצוני. אם היינו מגישים את העתירות על שרירותיות ולא על סבירות, לא היינו עוברים את הסף. יש פה החלטת ממשלה נכונה אבל לא סבירה, היא לא שרירותית". מ"מ היו"ר, ח"כ פינדרוס: "אם יש משהו אחד שגורם לי להרהורים בנושא עילת הסבירות - זה בג"ץ עוטף עזה, אבל לצערי השימוש בעילת הסבירות אינו רק במקרים כאלו, ולכן צריך למצוא פתרון לכך שתהיה זכות עמידה. הדוגמה שאתה מביא - שם כן צריך לעצור נבחרי ציבור שפעלו ממש-ממש לא נכון". עו"ד אהרן גרבר מפורום קהלת: "נשמעות טענות כאילו מדובר על ביטול הביקורת השיפוטית כשלמעשה יש המון עילות נוספות, חלקן פותחו במהלך השנים כמו עילת המידתיות. ביטול עילת הסבירות ביחס לנבחרי ציבור כמוצע, הוא לא ביטול הביקורת השיפוטית ויש לו משמעות גדולה לשאלה מהו המשפט הציבורי ומה תפקיד ביהמ"ש. חשוב מאוד לדייק ולהבין מהי עילת הסבירות - היא עילת-סל המאפשרת בכל מקרה לייעוץ משפטי או לביהמ"ש להחליט שהחלטה מסוימת בלתי חוקית. זה דבר בעייתי מאוד, כי בשיטת המשפט שלנו יש שורה ארוכה של עילות. להחזיק בעילה שמאפשרת לומר על כל דבר שמשהו לא נראה לי והוא לא חוקי - זה בעייתי. האם רוצים שיטת בית משפט שבה צריך להוכיח דברים, או כזו שעל כל נושא אפשר לומר 'לא סביר'. במקרים בהם יש חשש לפגיעה בזכויות יש את עילת המידתיות ואיש לא מערער עליה".

הד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "מדובר על נוסח קיצוני מאוד, ואפשרות רחבה מאוד לביטול עילת הסבירות, זה הרבה יותר קיצוני מהנוסח, כי לא מדובר רק על נבחרי ציבור שלא תחול עליהם ביקורת שיפוטית בגין עילה זו, אלא יש נטייה להעביר החלטות של הפקידים לשרים שעליהם אין תחולת הסבירות. זה יעודד עיוות של העברת החלטות כאלו במעלה ההיררכיה כדי להימנע מעילת הסבירות. המהלך יבטל בנוסף את חובת הרשות לפעול בסבירות. הוא הולך להיות הרסני במשרדי הממשלה פנימה וגם ברשויות המקומיות ויאפשר החלטות שרירותיות. בפועל, בית המשפט ממעט להתערב ולא נכנס לנעלי הרשויות המקומיות למעט במקרי קיצון. הטענה שעילות אחרות יחליפו אותה בעייתית, שכן עילות אחרות כמו ניגוד עניינים או שיקולים זרים קשה להוכיח. עילה יותר אובייקטיבית מאפשרת ביקורת שיפוטית. היעדר עילת הסבירות משמעותו הגדלת יכולת השלטון לפגוע בצורה בלתי מוצדקת בזכויות פרט שונות לרבות חרות ושוויון וכבוד אנושי או באינטרסים ציבוריים. גם אם היו החלטות שגויות לא צריך להשליך את הביקורת השיפוטית הזו. הוזכרה הסכנה בנושאים כמו מינויים בכירים בשירות הציבורי, העברת היועמ"שית מתפקידה, החלטות של ממשלות מעבר ועוד. "גם אם היו החלטות שגויות, אין לשפוך את התינוק עם מי האמבט - וזה מה שאתם עושים. יש לבדוק את ההשלכה על סוגי החלטות השונות שהממשלה מקבלת כגון הקמת ישובים, שוק העבודה והעסקת עובדים זרים, תקצוב החלטות ברשויות המקומיות ואיזה דברים יבוטלו".

מ"מ היו"ר, ח"כ פינדרוס, הגיב לשאלת ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), ששאלה "באיזו עילה היית פוסל בו הממשלה רוצה לפטר את היועמ"שית ללא שום סיבה מקצועית?", ואמר: "הייתי מפטר את היועמ"שית אם היא מונתה על-ידי ממשלה אחרת. שאלתי כל אמריקני האם סביר שג'וליאני, שהיה יועץ משפטי של טראמפ, יחליט אם ביידן כשיר להיות נשיא. באיזו מדינה זה היה מתקבל חוץ מבמדינה ההזויה הזו ישראל. באיזו מדינה יועמ"שית שמונתה ע"י האויב מספר 1 של רה"מ, יריב פוליטי, גדעון סער, באיזו מדינה בעולם זה היה מתקבל שהיא תחליט האם נתניהו כשיר או לא? ח"כ אביחי בוארון (הליכוד): "אנחנו לא נוגעים במידתיות או בחוקיות החלטות. אנחנו רוצים להחזיר את הכוח לעם. התחושה של ציבור גדול שנציגיו לא יכולים להוביל מדיניות שהוא מאמין בה, ופה באים נציגי ציבור ואומרים שלא יכולים להוציא לפועל את האג'נדה". ח"כ נעמה לזימי (העבודה): "לעילת הסבירות אין תחליף וההצעה דה-פקטו משמעותה סירוס העילה. על בסיסה לא הרחיבו את בז"ן ולא בנו על קרקע מזוהמת. זו עילה המשמשת פעם אחר פעם לאינטרס הציבורי נטו. גם במשפט דיני עבודה משמשת עילת הסבירות - אם בפסיקה של מורת האולפנה שפוטרה כי הביאה ילד ללא זוגיות, או בפסיקה של דר-רחוב שחויב בארנונה 10 שנים לאחור. בית המשפט קבע שהדברים הללו לא סבירים. בביטול הביקורת השיפוטית על הדרג הפוליטי נגלגל אליו כל החלטה. יש דרג פוליטי שחושב שהקהילה הגאה יותר גרועה מדאעש". ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד): " יש להפסיק לקרוא לחוק הזה ״עילת הסבירות״. זהו חוק שמשחרר את נבחרי הציבור מהחובה לשקול שיקולים עניינים. אני מציע לקרוא לזה 'החוק לעיגון שרירות הלב'. אתם מנסים להציג את זה כמשהו קטן, הציבור לא מטומטם והוא אומר את דברו בכל מקום".