ולעניין "החיסול הממוקד".
נאמר בפרשת החיילת ענת קם כי היא למדה, בתוקף תפקידה הצבאי, כי הצבא מבצע עבירה על החוק בעצם ביצוע ה"חיסול הממוקד". ראשית, הדבר אינו נכון, כי אף אחד לא אסר על הצבא מלבצע זאת וחוץ ממשלת ישראל, לא קיים, לטעמי, גוף שיכול לאסור זאת.
הלוחמה הקיימת כיום בישראל וברחבי העולם היא לוחמה של ארגונים קטנים נגד מדינות על-ידי פגיעה במטרות אזרחיות ובסתם אזרחים. זאת בניגוד למלחמות קודמות שהיו בין צבאות ונגד מטרות צבאיות. מדרך הטבע שלוחמה זו היא אכזרית יותר, מאחר שאינה מבדילה בין ילד לקשיש ובין אישה לסתם עובר-אורח. הלוחמים הללו, שמצטיינים בפחדנות יתרה, מתנהגים כאזרחים, חיים בין אזרחים ולמעשה, האזרחים הם המחסה שבו הם מסתרים בין מעשה נבלה אחד לשני. לכן, הלוחמה בהם גוררת קורבנות רבים חפים מפשע. אך הברירה היא בין הרג בני עמך או הרג בני עמו של הנבל. ובברירה זו, ההחלטה היא פשוטה.
בשנים האחרונות פיתחו המדינות הלוחמות בארגונים אלו שיטות לוחמה הפוגעות בנבל עצמו ומונעות הרבה פגיעות בחפים מפשע. אך מנקודת היבט מסוימת, זה נראה כמו רצח בדם קר או הוצאה להורג, ולכן זה מקומם ציבורים מסוימים.
בסיכומו של דבר, עלינו לסמוך על שירותי הביטחון שלנו, שידעו להתמודד עם אויבים מבחוץ ובוגדים מבית; על התקשורת שלנו שתדע לגלות אחריות ציבורית ולאומית, ולא תיגרר אחר מקסמי הרייטינג; ועל צבאנו שיידע לבצע את החיסול הממוקד הראוי תוך הימנעות, במידת האפשר, מהרג חפים מפשע.