חוויה עתידנית

כל מי שצופה נכוחה במצב החברתי והאמוני במדינה שלנו נהיה מודאג. אנו מוצאים קרעים בין הציבורים השונים ובין בעלי ההשקפות השונות והמפלגות השונות. גם בין העדות השונות קיימים מתחים ולא כולם מבינים אחד את השני. ואכן, בראייה לרחוק המצב מדאיג. ברם, אני אמון על תורת רבותינו הקדושים, כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. אני משוכנע ובטוח כי בסופו של דבר הכל יתאחה ויתאחד. ברור לנו כי אנו מצווים לעזור לתהליך האיחוד, וכי עיקר המשימה מוטל על הציבור האמוני שצריך לצאת מהשאננות ולפעול למען אחדות מחודשת. אנו מתקרבים לחג החנוכה ודווקא בחג זה אפשר ללמוד על משימת אומתנו. נשאלת השאלה למה אנו מברכים "להדליק נר חנוכה"? אומנם אולי זה מתאים ליום הראשון בחנוכה אך החל מהיום השני אנו מדליקים כמה נרות, אז מדוע לא מברכים "להדליק נרות חנוכה"? התשובה הבסיסית היא כי אנו מצווים על נר אחד בכל יום ואנו מהדרין מן המהדרין. אך עם זאת קיים פן נוסף להסבר נוסח הברכה, אותו מסביר מרן הרב קוק בספרו "עולת ראיה". הרב קוק זצ"ל אומר כי כשאדם רואה שלהבת, הוא רואה גוונים רבים בתוכה ולכאורה כל גוון וגוון דורש לעצמו את השליטה בשלהבת הנר, אך בסופו של דבר כל הגוונים - כדי שיצליחו להופיע ולהתקיים - מתאחדים לאש להבה אחת. זהו טבע האש, כך ברא הקב"ה את העולם. על כך אומר הרב קוק, כי יש בעם ישראל מאז הקמתו כוחות שונים ודעות שונות החלוקים ביניהם. יש דעות לשם שמיים ויש דעות שלא לשם שמיים (לא לחינם אומרים שני יהודים שלוש דעות). אך בסופו של דבר, מסביר הרב, כי כל ההשקפות הללו יתאחדו (יש לשים לב, לא אחידות אלא אחדות). בכל דעה יש ערך וה"ביחד" הזה יוצר את השלהבת. גם בתמונה יש המון צבעים, אך כולם יחד יוצרים את התמונה המלאה. אמת, שלא כל מה שקורה במדינה כרגע הוא נכון וזה כואב לציבור האמוני על כל גווניו, ולא הכול מתקיים לשם שמיים. אך הציבור צריך להתנער מהאדישות, מהצער ומהמצוקות הללו וצריכים לחבור (מלשון חברות) עד למצב של "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו". למה "אור חדש" ולא "אורות חדשים" - בלשון יחיד? אור חדש שיופיע בעזרת האיחוד בעם ישראל. המשימה שלנו היא, כביכול, לעזור לקב"ה להביא את האור החדש הזה על-ידי איחוד הכוחות - לדון לכף זכות ולא להדגיש את המפריד. בראייה לעתיד, אם נתחיל לפעול יחד, להתנער ולא להיכנס לייאוש (כמו שאומר הקוצ'קר - יאוש בא שלא מדעת), אזי בעוד מספר שנים נראה את האור הגדול שמאחד את כולנו ונצא מהמשברים הפוקדים אותנו בגזרות השונות.

לא נביא אנוכי, ולא בן נביא. אבל המציאות הנראית כיום מובילה לכך שלא יישאר בעולמנו שום דבר דומה להיום בעוד עשרים שנה. אם המציאות תמשיך להתפתח בקצב הנוכחי, יהיו דברים טובים שימשיכו, כדרך שהם קיימים כיום, אולם דברים רבים ילכו לאחד משני קצוות. אפשרות אחת: הפערים יילכו ויגדלו וגם ההמצאות החדשות יובילו להגדלת הפערים. ההמצאות המודרניות יתרחבו ולא יהיה צורך בכמות גדולה כזו של עובדים. ניתן יהיה לייצר דברים רבים לבד, במהירות ובפשטות. אפילו בחקלאות, יהיה רובוט שיזרע, ישקה, יבדוק בכל שעה את מצב הצמח ויוסיף לו מים בהתאם, ידאג לדישון מדויק לפני הצורך, ידאג לאור ולצל בהתאם לצורך, יקצור, ינקה, יברור וישים בארגזים. כבר היום יש בעולם המצאות המטפלות בצורה דומה בעציצים. הם גדלים בקומות. רובוטים מוציאים אותם, מטפלים בהם ומחזירים אותם. ההמצאות החדשות יובילו לפערים רבים יותר: יהיו אנשים מועטים יותר בעולם היצירה והפיתוח וכן יהיו הרבה אנשים שלא יהיה בהם צורך כלל. יהיו שעות פנאי רבות מאוד, שיובילו אנשים לשעמום, שיוביל בחלק מהמקרים לידי חטא ולפשעים רבים. אפשרות אחרת: העולם יידע לתת השכלה נכונה ופיתוח לכולם, להעניק חינוך בצורה רצינית יותר לאנשים שעד כה לא היה להם זמן ללמוד, וכעת יש להם שעות פנאי. העולם יידע לנצל את הכוחות שיש בו ולפתח עולם בדברים נוספים. במקרה כזה, יתפתחו עולם הרוח, הרפואה, המדע והחברה. עולם כזה שיגיע למציאות שבה יוכלו לפתח קומות נוספות היודעות לפתח ולשכלל, המובילות לתיקון עולם במלכות ש-די. כיצד נצליח להגיע לאפשרות השנייה, הטובה? אקסיומת יסוד היא שיש צורך בכל אחד, ואין אדם מיותר בעולם, אחרת הוא לא היה נוצר. אם כך, כולנו צריכים לחשוב כיצד להשתמש בכולם, גם בעולם שבו לכאורה לא יצטרכו את כולם. הבנה כזו תביא אותנו כבר עתה לחשוב כיצד דואגים ליצירת עולם כזה, שבו כל אחד יוכל להיות שותף בעולם היצירה המתחדש. ההבנה שכל אחד צריך את השני, הבנה שכולנו יחד, ורק כולנו יחד יכולים לתקן עולם, תביא כל אחד מאיתנו לעמול רבות כדי לשכלל את חברו. מציאות זו תיקח את הפנאי העולמי, ותביא אותו ליצירות מחודשות שאין לנו את היכולת אפילו לדמיין ולהעריך. אידיאה כזו, הרואה את המציאות המתחדשת, תביא לכך שכולם ידאגו לחינוך ולהתפתחות ותביא לשימוש נכון בשעות הפנאי של כולם. כך ניתן יהיה להביא את המציאות החדשה לפיתוח גבוה יותר ולעלייה חדשה וגבוהה של עוצמות שלא ניתן כלל לשער. כדי להגיע לאידיאה זו צריך לעבור לראייה כללית. לא להסתכל רק על טובת הפרט, ואפילו לא על טובת פרטים רבים. יש לשים לב כיצד נקדם את הכלל, כיצד יהיה טוב יותר לכלל? ראיה זו תדאג לכך שבראייה רחוקה נוכל כבר עתה ליצור את הדרך שבה הכלל כולו יוכל להתפתח ולפתח, גם כשבמובן הפרטי אין צורך לכולם. הכנה שלנו, עבודה שלנו (בס"ד), היא זו שתכריע.

אם נסתכל על המתרחש בשלושים השנים האחרונות, נוכל לזהות שני תהליכים מרכזיים (אולי שלושה) בחברה הישראלית. האחד בתחום המדיני, והשני בתחום הרוחני. התחום המדיני: הציבור בכללותו, וההנהגות השונות שלו, הולכים כולם במסלול אחד - צמצום השטח של מדינת ישראל שהושג במלחמת ששת הימים. יש מנהיג המנסה להקים מדינה נוספת לערבים, ויש מנהיג שמנסה לעכב זאת. בשורה התחתונה, כולם צועדים באותו מסלול, מהשמאל ועד הימין. הדבר נובע מלחצים חזקים מאוד בתוך עם ישראל ומחוצה לו. דומה מדינתנו והנהגתה למכונית שהגלגל הקדמי שלה נכנס לתעלה ואינו מצליח להיחלץ ממנה, כל כמה שהנהג מנסה להטותה לימין או לשמאל. הציבור היחידי המתנגד לכך הוא ציבור המתנחלים. ציבור זה רשם הישג מרשים ביישוב הארץ. ביהודה ושומרון עלה מספר היהודים לכרבע מיליון איש במשך שלושים השנים האחרונות. ציבור זה מצליח להגדיל את נפח ההתישבות אך לא הצליח עד כה למנוע את צמצום השטח של מדינת ישראל. תהליך זה הולך בשלבים. תחילה סיני. אחר כך מסירת שטחים חלקית לידי הערבים באוטונומיה. אחר כך גוש קטיף וכו'. על כן, אם נסתכל קדימה לאור התהליך ההולך וקורם עור וגידים, ילך שטחה של מדינתנו ויקטן בחלקי ארץ שאינם מיושבים על-ידי ציבור המתנחלים או בחלק מאותם שטחים מיושבים. יש לשער כי אם יתחזק ציבור המתנחלים כמותית ואיכותית ויעבור סף מסוים שקשה לצפותו, יואט תהליך הרסני זה במידה מסוימת. 2. התחום הרוחני. התהליך השני הוא התרחבות ההשפעה הרוחנית של הציבור הדתי לסוגיו במערכות השונות של המדינה. מערכות החינוך הולכות ונבנות, הולכות ומתחזקות. החינוך הדתי-לאומי במוסדותיו השונים וכן מוסדות החינוך של ש"ס לציבור המסורתי. ההשפעה הגוברת והולכת במערכת הצבאית. פעילות של ההשפעה הרוחנית בערים כגון ראש יהודי ותנועות התשובה השונות (חב"ד ברסלב) וכו'. בסוגריים ניתן להוסיף, כי במהלך של עשרים שנה ילך ויגבר משקלו של החינוך הדתי, עקב השינוי הדמוגרפי הנגרם על-ידי ריבוי הילודה אצל הציבור הדתי-חרדי ומיעוט הילדים בציבור החילוני. שני התהליכים האלו, מבטאים חולשה מדינית הולכת וגוברת מצד אחד, מול עוצמה רוחנית הולכת ונבנית. שני תהליכים אלו פועלים בשני קווים מקבילים ונראים כאינם נפגשים. למרות זאת, נראה כי יש השפעת גומלין ביניהם. החולשה המדינית לא תשיג את משאות הנפש שיצרו והובילו אותה. האכזבה מהתקוות המדיניות שאינן מתממשות, יוצרת ואקום נפשי שמוביל לכמיהה לכיוונים הרוחניים. מאידך-גיסא, משלב מסוים, שכרגע אין אפשרות לצפותו באופן מדויק, העוצמה ההולכת וגוברת של התהליך הרוחני תחל להשפיע באופן משמעותי ביותר על כל המערכות המובילות במדינה את הקו המדיני. על כן העתיד דומה לעיסת בצק שיכולה לתפוח ויכולה להחמיץ. הדבר בידינו. אם נשכיל לפעול בכל כוחנו בקו השני (ההשפעה הרוחנית), ישפיע הדבר באופן ברור על הקו הראשון (המדיני). השנים הבאות צופנות בקרבן מדינה שגבולותיה אינם ברורים, אך עוצמתה הרוחנית תלך ותגבר.