המתקפה הרצחנית של חמאס חיסלה את הסטטוס-קוו בסכסוך הישראלי-פלשתיני. השבועות הבאים יקבעו האם עזה תגרום למזרח התיכון לשקוע עוד יותר לתוהו ובוהו, או האם – למרות מעשי הזוועה של חמאס – ישראל יכולה להתחיל להניח את היסודות ליציבות איזורית ויום אחד לשלום, סבור אקונומיסט.
השינוי בלתי נמנע בשל חומרתם של פשעי חמאס, מסביר העיתון. אמונתה של ישראל לפיה תוכל להכיל את העוינות הפלשתינית בשילוב של כסף והפצצות, התנפצה בשעות המוקדמות של 7 באוקטובר. חמאס בחר ברצח המוני ואין דרך חזרה. עזה ממתינה למתקפה קרקעית, אשר היקפה והצלחתה יקבעו את המורשת של מעשי חמאס העקובים מדם. הבחירה הבסיסית שבפני מנהיגי ישראל לאחר האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה היא זאת: האם הם מתאחדים או ממשיכים לזרוע פילוג? גורם נוסף במשוואה הוא הבחירות שיעשו מדינות האזור ובהן אירן.
לדעת אקונומיסט, בשבועות ובחודשים הקרובים מוטלת על מנהיגי ישראל האחריות הכבדה לכבוש את הרצון המובן לתגובה עוצמתית, לטובת חישוב קר של האינטרסים הישראלים ארוכי הטווח וכיבוד ברור של חוקי המלחמה. מנהיגי ישראל הותירו את אזרחיהם חשופים בכך שלא צפו את המתקפה; אל להם להכפיל את הטעות בקוצר ראות נוסף.
הצורך בחזון מתחיל עם המתקפה הקרקעית הבלתי-נמנעת. צה"ל יכה בחמאס עמוק וחזק, ובצדק. אבל כמה עמוק וכמה חזק? ישראל תתפתה להגיב בכל העוצמה.
יואב גלנט כינה את אנשי חמאס "חיות אדם".
ג'ו ביידן השווה את הארגון לדאעש. זו השוואה מסוכנת, טוען אקונומיסט, כי למרות שמגיעים לחמאס כל כינויי הגנאי – לא ניתן יהיה לחסל אותו בלא לפגוע קשות ב-2 מיליון אזרחים. השוואה טובה יותר היא ל-9/11, משום שהפלישות לאפגניסטן ועירק מלמדות מה המחיר של צעד כזה – וזהו בדיוק החישוב של חמאס.
ריסון עצמי חשוב עתה יותר מאשר אי-פעם. זהו האינטרס של ישראל, משום שקרבות רחוב הם עקובים מדם ובני הערובה יהיו חסרי מגן. ריסון עצמי יהפוך את המבצע הצבאי לבן-קיימא, ישמר את התמיכה הבינלאומית, יימנע מלשחק לידי אויבי ישראל ויחזק את מעמדה כמדינה המעריכה חיי אדם. הריסון תלוי במנהיגות הפוליטית, אשר לפני המלחמה קרעה לגזרים את המדינה בשל הרפורמה המשפטית.
בנימין נתניהו חייב לנסות ולהשתמש בקבינט המלחמה החדש כדי לאחד את ישראל. רק בריפוי הפוליטיקה שלה, תוכל ישראל לטפל בעזה. אחרי שכל ימיו ביקש כוח בכל מחיר, חייב כעת נתניהו לשים את המדינה לפני עצמו, טוען אקונומיסט.
ממשלת מרכז מאוחדת תוכל לטפל טוב יותר גם באתגר המדיני של המזרח התיכון. ישראל תהיה בסכנה רבה אם המלחמה תתפשט לגבול הצפוני. ככל שהמלחמה בעזה תהיה ארוכה יותר ועקובה מדם יותר, תגבר תחושתו של חיזבאללה שהוא חייב לסייע לחמאס. קיימת גם סכנת מלחמה עם אירן, שהחליפה את מדינות ערב כספונסרית של אלימות פלשתינית; אפילו מתנגדיה הנחרצים במערב אינם חפצים בכך. מלחמה רחבה יותר גם תשבור את הדטאנט שיצרו הסכמי אברהם.
ישראל ושותפותיה הערביות זקוקות לחזון אופטימי לעזה, כחלופה לכת האלימות והרצח האירנית – מה שמוביל חזרה למלחמה: כיצד היא תסתיים? לישראל אין אפשרויות טובות, סבור אקונומיסט. שליטה בעזה בידי הרשות הפלשתינית אינה בת-קיימא; כוח שלום ערבי אינו ישים; ממשלת בובות אינה ניתנת לניהול. אם ישראל תהרוס את חמאס, מי יודע איזה כוח הרסנית ימלא את החלל.
לפיכך, ממליץ אקונומיסט, על האסטרטגים הישראלים להתחיל לחשוב כיצד ליצור את התנאים לחיים לצד הפלשתינים, גם אם אפשרות זו נראית כיום מרוחקת. לכל הרכיבים הבאים יכול להיות תפקיד: תקופה קצרה של ממשל צבאי בעזה, חיפוש אחרי מנהיגים פלשתינים המקובלים על שני הצדדים ושירותי התיווך של מדינות ערב. הדרך היחידה להשמיד את חמאס היא שישראל ובעלות בריתה הערביות ייצרו יציבות – ויום אחד גם שלום.