"אנחנו במלחמה", הכריז בנימין נתניהו ביום בו ביצע חמאס את מעשי הזוועה בעוטף עזה. נתניהו נכנס מיד למנטליות של מנהיג מלחמה, אבל בכמה מובנים – הוא לא האדם הצפוי לתפקיד זה. במשך 15 שנותיו כראש ממשלה, נמנע נתניהו בצורה שיטתית מכניסה למבצעים צבאיים משמעותיים, והעדיף מכות אוויריות או מבצעים מיוחדים. הוא היה סוג של סתירה: מדבר בתוקפנות אך נמנע ממלחמות מלאות, אומר ניו-יורק טיימס. למרות שנים של אזהרות מפני האיום האירני, מבצעים חסויים לפגוע בתוכנית הגרעין שלה ואפילו חיסול של מדענים אירניים – נתניהו מעולם לא הורה להנחית מהלומה צבאית עליה. ההחלטה התקבלה באנחת רווחה בוושינגטון, אשר לחצה עליו להימנע ממהלומה כזאת, גם אם היא חיזקה את הרושם בממשל אובמה לנתניהו אין אומץ. נתניהו מציג את עצמו כמגן הבלתי-מעורער של ביטחון ישראל – פחות במישור הצבאי ויותר בניהול הסכסוך עם הפלשתינים וביצירת בריתות וקשרים. כמה מקודמיו, ממנחם בגין עד אהוד אולמרט, לקחו סיכונים גדולים בהרבה; אצל נתניהו לא הייתה אף מלחמה – עד עכשיו. השגריר לשעבר דן קרצר מזכיר, כי בכל העימותים עם חמאס בימי נתניהו היו דיבורים על-כניסה קרקעית, אך היא מעולם לא בוצעה; "הוא לא רוצה להיות ראש הממשלה שבתקופתו היו כך וכך הלוויות". הכי רחוק הלך נתניהו ב"צוק איתן" ב-2014, עם כניסה קרקעית מוגבלת, אשר חיזקה את דימויו הפנימי אבל הובילה לביקורת בינלאומית ולסיום המבצע אחרי 50 יום ו-2,250 פלשתינים הרוגים. חוסר רצונו ללכת רחוק יותר, אומר הטיימס, נובע משנאת הסיכון שלו ומעברו הצבאי כקצין בסיירת מטכ"ל, אשר גרם לו להעדיף מבצעים טקטיים על פני מהלכים נרחבים; מעל מרחף גם מותו של יוני נתניהו באנטבה. נתניהו סבר, כי הפצצות מדי פעם יספיקו כדי להגביל את יכולת ההרס של חמאס ולהכיל את הסכסוך עם הפלשתינים, מבלי להידרש למצוא לו פתרון מדיני מאריך ימים. הוא השקיע את מאמציו בנורמליזציה עם מדינות ערב – תחילת דרך הסכמי אברהם ועד לאחרונה בשיחות עם סעודיה. תומכיו טענו שמהלכים כאלו יעקפו את הבעיה הפלשתינית; המלחמה הנוכחית מלמדת על כשלונם.

המחיר הפוליטי של מלחמה מלאה

הברבריות של מתקפת חמאס שינתה את חישוביו של נתניהו, אומרים כמה פרשנים. מתקפה קרקעית שנראתה עתירת סיכונים, נתפסת כעת בעיני רוב הישראלים כתגובה הולמת למכה הכואבת ביותר שספגה המדינה מאז הקמתה. "במובן מסוים, נתניהו גלגל את האחריות לקבינט המלחמה. זו שעת חירום לאומית, יש ממשלת אחדות והיא באה במחיר גבוה", אומר קרצר. אנשל פפר, אחד הביוגרפים של נתניהו, טוען שרק לעיתים רחוקות יש לו יחסי אמון עם אלופי צה"ל, אותם הוא רואה כיריבים פוליטיים אפשריים. יחסים אלו ייבחנו בימים הקרובים בקבינט המלחמה, עם צירופם של הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איינזקוט. מבקריו של נתניהו טוענים, כי לאחר שנים כה רבות בשלטון, יריבים ואויבים כה רבים, וזעם ציבורי כה נרחב על הרפורמה המשפטית – הוא יתקשה למצב את עצמו כדמוי וינסטון צ'רצ'יל. "הוא דמות מאוד פלגנית ויהיה לו קשה ללבוש את הגלימה של מנהיג מלחמה מאחד", אומר החוקר דניאל לוי. חקירה צפויה על מחדלי המלחמה מרחפת עליו, והצלחה בניהול המלחמה עשויה להיות אחד מנתיבי ההצלה הפוליטיים היחידים מבחינתו, מוסיף לוי. הטיימס מזכיר, כי ההיסטוריה הישראלית מלמדת מהו המחיר הפוליטי של ניהול מלחמה מלאה. אולמרט ספג ביקורת קשה במלחמת לבנון השנייה, למרות שטען שהניבה הישגים לישראל. בגין שילם מחיר כבד על מלחמת לבנון הראשונה. שמעון פרס הפסיד בבחירות 1996 בשל גל פיגועי ההתאבדות. עוד מזכיר הטיימס את תולדות המכה שלא הונחתה על אירן. כאשר אהוד ברק היה שר הביטחון בממשלת נתניהו. הוא נחשב כפתוח יותר מאשר ראש הממשלה למהלומה צבאית שתהרוס את מתקני הגרעין של אירן. נתניהו הזהיר ללא הרף שחובה לעצור את העשרת האורניום באירן בכל אמצעי אפשרי. פקידים בממשל אובמה חששו שמהלומה צבאית תצית את כל האיזור, אך נתניהו לא זכה לתמיכה מלאה של ממשלתו לצעד כזה. כמה פקידים אמריקנים אמרו, כי חוסר נכונותו של נתניהו ללחוץ על ההדק – אותו קידמו בברכה בפני עצמו – היה דומה לחוסר רצונו ליטול סיכונים בעשיית שלום. בשנת 2014 ציטט כתב העת אטלנטיק פקידים בכירים בממשל, אשר תיארו את נתניהו כפחדן (chicken במקור). בישראל הגיבו בכעס, אך גם בירושלים היו מי שפקפקו בכך שהוא אי-פעם התכוון להלום באירן. היה לו נוח שלא לקבל תמיכה בממשלה, אומר פפר, כי אם היה באמת רוצה – היה משיג אותה.