בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (5.12.23) את הערעורים ההדדיים בעניינה של שוטרת מג"ב אוריאן בן-כליפא, שהורשעה בהכאת ערבייה ממזרח ירושלים. בשעתו מתח השר
איתמר בן-גביר ביקורת על הרשעתה ועונשה, והמשטרה החזירה אותה לשירות. בן-כליפא נקנסה ב-4,000 שקל, הוטל עליה מאסר על תנאי והיא הצטוותה לפצות את המתלוננת ב-2,000 שקל.
בן-כליפא הורשעה בכך שבעת שהוצבה בחסימה בעיר העתיקה, שנועדה למנוע מעבר הולכי רגל של תושבים מקומיים, דחפה מספר פעמים את המתלוננת שהגיעה למקום וביקשה לעבור. היא עשתה זאת ללא סיבה להשתמש בכוח, מעשיה גרמו להפרת סדר והמתלוננת נעצרה והוכנסה לניידת. כאשר הגיעו לנקודת המשטרה, דחפה בן-כליפא את המתלוננת, הושיבה אותה על כיסא, אחזה בצווארה מספר שניות וניערה אותה פעמיים. בית משפט השלום בירושלים זיכה את בן-כליפא מאשמת שיבושי מהלכי משפט, בנימוק של הגנה מן הצדק ותוך ביקורת קשה על המחלקה לחקירות שוטרים (ראו קישור משמאל).
השופטים
חגית מאק-קלמנוביץ,
מרים ליפשיץ-פריבס ואילן סלע קבעו, כי אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום. הם דחו את טענתה של בן-כליפא, לפיה יש לזכותה מכל אשמה בשל הגנה מן הצדק: אין המדובר באירוע מינורי כפי שטענה, והיא פעלה בחוסר סמכות ולא במסגרת תפקידה כשוטרת, במיוחד באירועים בנקודת המשטרה: לא הייתה סכנה שהמתלוננת תברח, היא לא השמיעה מילות גנאי כלפי בן-כליפא ולא התנגדה למעצרה.
עוד נקבע, כי העונש שהוטל על בן-כליפא הוא מאוזן וסביר, ואין עילה להתערב בגזר הדין או לבטל את הרשעתה. היא לא נטלה אחריות על מעשיה והפגיעה בה מצומצמת, שכן היא הוחזרה לעבודה במשטרה בתפקידי מנהלה, ואין אינדיקציה לכך שלאחר סיום ההליך המשפטי היא לא תוחזר לשירות גם בתפקידי לוחמה. את בן-כליפא ייצג עו"ד פרץ רצון, ואת המדינה - עוה"ד גילה אדלמן, דניאל שחף וקרן לביא.