לפני הכל, אפתח ואומר שכל בעל-בינה יודע שאם בקרוב מערכת החינוך החרדית, והחברה החרדית ככלל, לא יוכלו להתיישר על-פי נושאי הליבה של משרד החינוך והחברה הישראלית, אנו נעמוד מול קרע גדול עוד יותר מהקיים היום, והדמוקרטיה שהקמנו בחבל הארץ הקטן הזה תהיה בסכנה. אך הרשו לי לומר לכם, חבריי החילונים, בתור אדם שזה עתה יצא ממערכת החינוך החילונית, שאת נושאי הליבה שלה מזכירים שוב ושוב בתקשורת בימים האחרונים: טלו קורה מבין עיניכם ובידקו מה הם הדברים שעימם יוצא ילד חילוני ממערכת החינוך שלו ומה הם הדברים שנוטל ילד חרדי או דתי לאומי מבית ספרו.
נכונות חלק מהטענות, שאותו תלמיד חרדי יוצא ממערכת החינוך עם כישורים בעייתיים באנגלית ובמתמטיקה, ובכך תיפגע יכולתו להשתלב בשוק העבודה לכשירצה לעשות זאת. אני, לעומת זאת, בתור תלמיד חילוני, יוצא לא מוכן בעליל להתמודד עם הזהות הלאומית שלי, הזהות הרוחנית שלי, וכל יתר הכלים האחרים שמאפשרים לשרוד באזור גיאוגרפי זה, שבו אנו למדים שוב ושוב כי מי שאין לו שורשים הוא גם נעדר זכות קיום.
האם העובדה שהיום אני יודע אלגברה, טריגונומטריה, את ההיסטוריה של תנועת ההשכלה ואת תיאוריית האבולוציה של דארווין, מחפה על כך שרוב הנערים בני גילי לא יודעים מיהו רבי יהודה הנשיא? לא יודעים מהי גמרא? (שימו לב, לא אמרתי שהם אינם לומדים גמרא, אלא פשוט לא מכירים את המילה, או את המושג) האם חבריי מסוגלים לנהל ויכוח עם עובר-אורח אקראי שיתבע בעלות על ביתם?
התשובה לכל השאלות הללו היא - לא, אם משום חוסר עניין ואם משום בורות, והחרפה מצידנו היא בלתי נסלחת. לעומת זאת, אותו נער חרדי שיחליט יום אחד שהוא רוצה לצאת מחברת ההסגר שהוא חי בה ולהצטרף לעולם שלנו (אולי אפילו חס ושלום לחזור בשאלה), יוכל לעשות זאת ללא המבוכה הרבה שמרבית בני גילי חיים בה. ובסופו של דבר, חברה יהודית ודמוקרטית תוכל להיבנות על אנשים כמותו. אך האם בני גילי יוצאי מערכת החינוך החילונית, יוכלו להוות את עמודי התווך של חברה יהודית ודמוקרטית, חברת מופת, שתהווה אור לגויים?