אברהם תירוש ששימש שנים רבות עיתונאי ופובליציסט בעיתון מעריב והיה מבכירי העיתון, הלך לעולמו והוא בן 86 במותו. תירוש נולד בשנת 1937 בתל אביב ליוסף וללאה תירוש. הוריו עלו בשנות ה-30 מביאליסטוק שבפולין והשתקעו בתל אביב. אביו יוסף תירוש היה חבר הנהלת המרכז העולמי של "המזרחי" והפועל המזרחי". אמו לאה הייתה חברת הנהלת המפד"ל וממייסדות ומנהיגות תנועת האישה הדתית לאומית (לימים תנועת אמונה). המשפחה התגוררה בשיכון "הפועל המזרח" ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. תירוש היה חבר בסניף תנועת בני עקיבא תל אביב-מרכז, ששכן ברחוב אחד העם בסמוך לביתו. הוא למד בבית הספר היסודי הממ"ד מוריה, בישיבת "הישוב" ("היישוב החדש") בתל אביב ושנה אחת למד בישיבת "מרכז הרב". את שירותו הצבאי עשה בגרעין נח"ל בקיבוץ סעד. כאן בגרעין הכיר את רעייתו זהבה שבח. ביולי 1959 השניים נישאו בקיבוץ סעד בחתונה רבת משתתפים ובהם בכירי תנועת "הפועל המזרחי" (המפד"ל). הזוג התגורר מספר שנים בקיבוץ סעד והקימו משפחה. אברהם כתב בעלון הקיבוץ. אי-שם במחצית שנות ה-60 עזבו אברהם וזהבה תירוש וילדיהם את הקיבוץ ועברו להתגורר בחולון.

אברהם תירוש וחתימות חברי הכנסת

סיפור מעניין הקשור בילדותו של אברהם תירוש, סיפר (צייץ) השבוע העיתונאי עופר אדרת בעמוד הטוייטר שלו. מסתבר שאברהם, שלימים היה כתב לענייני מפלגות התעניין כבר בילדותו בנושאי פוליטיקה וכנסת וביקר לא פעם בבניין הכנסת בתל אביב. ו"כילד נהג להמתין לנבחרי ציבור מחוץ לכנסת בת"א, כשפנקס בידו, בתקווה לקבל חתימות. באחת הפעמים שוטר התנפל עליו בשעה שקרב למכוניתו של משה שרת וקרע את הפנקס. אביו של אברהם כתב מכתב "קורע לב" על העוול שנגרם לבנו. מזכירות הכנסת וחברי הכנסת נרתמו התגייסו לתיקון העוול, ומזכירות הכנסת ביקשה מחברי הכנסת לחתום חתימותיהם בפנקס ריק עבור הילד אברהם כדי לפצותו ולתקן את העוול שנגרם לו ואלה, כך נמסר, נענו ברצון ואברהם קיבל פנקס מלא עם חתימותיהם של חברי הכנסת. כתבה המספרת על האירוע מופיעה בעיתון הארץ ב-1949.

מבכירי עיתון מעריב

את הקרירה העיתונאית שלו החל ככתב עיתון "הצפה". ב-1967 עבר למעריב ושימש כתב אזורי של העיתון בחולון ובת-ים. ובהמשך היה כתב לענייני עלייה וקליטה, כתב פוליטי ופרלמנטרי, כתב ומראיין במוספי שבת, רכז הכתבים, ראש מערכת החדשות, פובליציסט וכותב מאמרי מערכת. כאשר מונה עידו דיסנצ'יק לתפקיד העורך הראשי של העיתון שימש תירוש כסגנו. בתחילת שנות ה-2000 פרש לגמלאות אולם המשיך לפרסם באורח קבע טורי דעות בעיתון מעריב עד שנים ספורות לפני מותו. ב-1984 זכה במשותף בפרס סוקולוב לעיתונות עם עמיתיו לעיתון מעריב אבי בטלהיים ויעקב ארז, על תחקיר מקיף שכתבו "המלחמה שלא הסתיימה" שעסק במלחמת לבנון הראשונה. ב-2010 זכה בפרס "בני ברית" למפעל חיים על תרומתו ליחסי ישראל ויהדות העולם. לצד פעילותו העיתונאית וסיקור נושאי עליית יהודי ברית המועצות היה תירוש שליח לשכת הקשר בארגון "נתיב" בברית המועצות - ארגון חשאי שעסק בעידוד עלייה וביצירת קשר עם יהודי ברית המועצות. תירוש ביקר בברית המועצות מספר פעמים, נפגש עם יהודים בברית המועצות ועסק ביצירת קשר עם יהודי ברית המועצות ועידוד עליה. תירוש הובא למנוחות בבית העלמין החדש ברעננה. הותיר אחריו את רעייתו זהבה גננת במקצועה, שלושה בנים ובת, נכדים ונינים. בנו הרב אוהד תירוש הוא ראש הישיבה לבוגרי צבא בעלי. בן נוסף, אילון תירוש הוא יזם הייטק.