קריאה להקטנת ריבית הפיגורים בהוצאה לפועל

בכל יום ויום נפתחים אלפי תיקים ב-25 לשכות הוצאה לפועל ברחבי הארץ. מדובר בתיקים הנפתחים כתוצאה מבקשות המוגשות בשל אי כיבוד שיקים (אי כיבוד שטרות) אי כיבוד ערבויות, חובות לרשויות השונות (ארנונה, מינהל מקרקעי ישראל, כביש 6, חברות תקשורת, רשות השידור ועוד). כמו-כן חיובים כתוצאה מאי ביצוע פסקי דין ותובענות על סכום קצוב שניתן להגישן ישירות להוצאה לפועל. כיום מספר התיקים במערכת עומד על כ-3.5 מיליון, מתוכם כ-700 אלף תיקים עומדים בפני גניזה בשל חוסר מעש ועל-פי צו מיוחד של שר האוצר יסגרו התיקים שאינם פעילים מעל 8 שנים,זה המקום לציין שבד"כ ההוצאה לפועל אינה מבצעת פעולות מבצעיות ואחרות מיוזמתה ,אלא לפי בקשת הזוכה תוך תשלום התמורה בעבור הפעולות. באוגוסט 2009 , נפתח "הליך מקוצר" לגבית חובות בסכומים -עד 10,000 שקלים ובשונה מהכלל , הליך זה מנוהל ע"י ההוצאה לפועל והיא מבצעת פעולות מיוזמתה ללא מעורבות עורכי דין. מנתוני ההוצאה לפועל לשנת 2009 עולה כי בכל חודש נפתחים בממוצע 34,500 תיקים חדשים. ההתפלגות לשנת 2008: 33.8% הם תיקי אי כיבוד שיקים, 26.3% בגין פסקי דין שלא בוצעו, 36.1% בגין תובעות, 1.9% בגין משכון ו-1.8% בגין מזונות. עוד עולה מהנתונים כי 92% מהחייבים הם אנשים פרטיים ורק 7% מהחייבים הם חברות וגופים מוסדיים. לעומת זאת, בקרב הזוכים, רק 19.5% הם אנשים פרטיים,19.7% הם חברות ותאגידים ,23.3% בנקים מסחריים,3% בנקים למשכנתאות,ויתר הזוכים 34.5% -הם מוסדות שונים -עיריות,חברות בטוח,בתי חולים,בטוח לאומי ועוד. נתון נוסף ואחרון: בשנת 2008 נגבו בגביה ישירה ע"י ההוצאה לפועל 1,353,629,020 שקלים , וסה"כ 6,950,623,404 שקלים נגבו בגביה עקיפה (תשלום ישירות לזוכה). נתונים אלה - מאתר רשות האכיפה והגביה - מצביעים על כך שנושא גביית החובות בהוצאה לפועל הוא למעשה "מכת מדינה". מאמר זה יתמקד בחיובים כספיים בלבד (למעט בחיובי תשלום מזונות). תחילה אציין שחוק ההוצאה לפועל מנסה לאזן בין זכותו של הזוכה לאכוף על החייב למלא את חובתו וכן לשמור אינטרסים ציבוריים שונים שעניינם כיבוד החוק והאמון בשלטון החוק ,ומאידך גם לשמור על כבודו של החייב כאדם ומתחשב במצבו וביכולתו לפרוע את החוב. האיזון בן הזכויות הסותרות( הראשונה של הזוכה זכות הקניין והשנייה של החייב הגנה על כבוד האדם וחירותו ) אינו קל כלל ועיקר,ראה החלטה בעליון רע"א 824/06 מיום 27.9.06. דברי השופט השופט א' רובינשטיין: "פשיטא שהמגמה הראשונית היא גביית החוב, כדי שלא יהא עולם הפקר; לזאת נועדה מערכת ההוצאה לפועל. אך מתלווה אליה, וכאן מקומו של האיזון, הזהירות בכבודו של החייב, כדי שעוניו לא יביא להשפלתו - שתהא הירידה "ירידה לנכסי החייב ולא ירידה לחיי החייב". רבים מהחייבים חווים אירוע טראומטי עם קבלת אזהרה המודיעה כי נפתח נגדם תיק הוצאה לפועל. אירוע זה מדיר בדרך כלל שינה מעיני החייב ו"מלחיץ" אותו ואת בני משפחתו,בעיקר כאשר הצד השני מיוצג על-ידי עורך דין ,או משרד עורכי דין , הבקיאים ברזי החוק ובנהלים ויודעים אלו פעולות וכיצד לבצעם כדי לגבות את החוב. במסגרת הליכי הוצאה לפועל נקלע החייב אל תוך מסכת של "צרות",(רחבות מאוד ) המלוות בעוגמת נפש רבה כגון: עיקולי חשבונות בנקים, עיקולי קרנות השתלמות, עיקול משכורות, עיקול ותפיסת רכב, עיקולי מיטלטלין. לעיתים כולל ההליך מאסר בתנאים מסוימים ואף הגבלות כגון: עיכוב יציאה מן הארץ החזקת כרטיסי אשראי הגבלה באחזקת רישיון נהיגה,ועוד. החוק אומנם פותח מספר ערוצים בפני החייב כדי להקל על מצבו: הוא יכול להגיש בקשה לצו תשלומים ולחקירת יכולת. הוא יכול לבקש איחוד תיקים כאשר הוא ניצב מול כמה וכמה נושים .כמו-כן, למרות שמדובר בהליך ארוך ומורכב, יכול החייב להגיש בקשה להכריז עליו כעל פושט רגל, הליך הנדון בפני בית המשפט המחוזי ובאמצעות כונס הנכסים הרשמי. אלא שהחייבים ברובם הגדול הם אנשים פשוטים וקשי יום המתקשים לפרוע את החוב המקורי ואין להם יכולת כספית לשלם שכר טירחה לעורך דין. כנובע מכך עורכי דין בדרך כלל אינם ששים לייצג חייבים , אלא אם כן אלה יבטיחו מראש את שכר טירחתם. לפעמים שכר הטרחה המבוקש על-ידי עורך הדין גבוה מסכום החוב , "ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם". החייב שלא יכול היה לשלם 1,000 שקלים לזוכה, מוצא עצמו ניצב עם קבלת האזהרה בפני חוב של כ-1,500 שקלים בפתיחת התיק נגדו. כמובן שאלו העתידים לזכות בסכום גדול או בינוני אינם מתקשים לשכור שירותי עורך דין שכן שכרם של אלו בדרך כל מובטח - כאחוז מסוים מגובה החוב ( כ-10% ). בנוסף, שכר הטרחה מתווסף לגובה החוב ובדוחות השונים של ההוצל"פ הוא רשום בסעיף נפרד. אם אין די בתהליך הטראומטי, החוב המקורי בתיק הוצאה לפועל בדרך כלל אינו נותר כמות שהוא אלא הולך ותופח גם בשל הוצאות נלוות של הזוכה, וגם בשל גורמים נוספים: 1. תשלום אגרה לפתיחת תיק על-ידי הזוכה. מדובר באגרה של כ-1% על תביעה כספית ו-1.25% על גביית שטרות. 2. שכר טירחת עורך הדין - כ-10-15% מגובה החוב (בהליך מקוצר לגביית חוב עד 10,000 שקלים אין הזוכה זכאי לשכר טירחת עו"ד). 3. כל פעולה שמבצע הזוכה בלשכת ההוצאה לפועל, לצורך גביית החוב, כרוכה בתשלום וזה מוטל על כתבי החייב. לדוגמא: עלות בקשה לעיקול מטלטלים היא לפחות 171 שקלים, ועלותה של כל בקשה לעיקול בחשבון בנק היא 8 שקלים. אך ה"אוייב המרכזי" של החייב היא שיטת ההצמדה וריבית הפיגורים: הריבית הקבועה בהוצאה לפועל המכונה "ריבית פיגורים" גבוהה באופן משמעותי מריבית צמודה והיא עומדת כיום על כ-7.8% לעומת ריבית 1.3% ריבית צמודה (ההפרש בין הריבית הצמודה לריבית פיגורים הוא תמיד 6.5% ). הריבית השקלית הלא צמודה כיום הינה בשיעור של 3.8%. הריבית נקבעת על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 ותקנותיו. ריבית דריבית ( על-פי סעיף 7 לחוק ) "ריבית וכן הפרשי הצמדה וריבית שנפסקו לפי חוק זה, יצורפו לקרן אחת לשנה; לעניין זה, "קרן" - סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית וכן הפרשי ההצמדה והריבית לפי חוק זה". למעשה מדובר בריבית המהווה עונש על אי התשלום בזמן. היא נועדה בין היתר לשמש כאזהרה לחייב לשלם את חובו מהר שאם לא כן, חובו יגדל הרבה מעבר לחובות הנובעים מהלוואות רגילות הנלקחות בשוק ההלוואות הבנקאי או הפרטי (לא בשוק האפור-אגב גם בשוק האפור הוגבל לאחרונה גובה הריבית). ראה אמירת בית המשפט בעת"מ 3024/06 באומרו: "בריבית גבוהה במיוחד הכוללת רכיב עונשי, ולא בריבית שמטרתה לשמור על ערך הכסף". למעשה מדובר בריבית המהווה עונש על אי התשלום בזמן. היא נועדה בין היתר לשמש כאזהרה לחייב לשלם את חובו מהר שאם לא כן, חובו יגדל הרבה מעבר לחובות הנובעים מהלוואות רגילות הנלקחות בשוק ההלוואות הבנקאי או הפרטי (לא בשוק האפור-אגב גם בשוק האפור הוגבל לאחרונה גובה הריבית ). וכאן נשאלת השאלה - האם אין "עונש זה" של גובה ריבית בהליכי ההוצאה לפועל, הינו גבוה ולפיכך חמור מדי? כדי להמחיש את המצב נביא כאן מספר דוגמאות של תיקי הוצאה לפועל בהם טיפל המחבר (כמובן ללא פרטים מזהים של החייב): דוגמה א': בית המשפט פסק בשנת 2005 כנגד, חייב שכיר, סכום של 700 אלף שקלים. כיום עומד חובו על סכום של כ - 2.6 מיליון שקלים. לזוכה כדאי "להשקיע" בהוצאה לפועל שכן הרווח שלו במשך כ - 5 שנים הוא כ - 1.9 מיליון שקלים - שהם 493.5 פעמים שכר מינימום. במילים אחרות מדובר בשכר של כ -41 שנות עבודה בגובה שכר מינימום (3850.18 שקלים כיום), ולעומת השכר הממוצע במשק 8,015 שקלים כ-20 שנות עבודה. דוגמה ב': זוג קשישים נטל בשנת 2006 הלוואה מהבנק בסכום של 10 אלפים שקלים. חובם בהוצאה לפועל עמד בשנת 2009 על סכום של 30 אלף שקלים, דהיינו, פי 3 במשך כ-3 שנים . דוגמה ג': מתוך פורום הדן בהוצל"פ מתלונן אחד החייבים: (ביום 19/03/2006) פתיחת התיק/קרן החוב הייתה ע"ס39,224 שקלים. החוב ביום 23/3/2008 עמד על סך 57,000 שקלים. דהיינו: גידול חוב בסך 17,776 שקלים, בתוך שנתיים גדל החוב בשעור של כ-45.5% מגובה החוב המקורי (הערת המחבר: כולל שכר טירחה ,אגרה ופעולות של הבנק). דוגמאות אלו ממחישות כי החייב הנורמטיבי, שהוא בדרך כלל שכיר המתפרנס ממשכורת ולפיכך מתקשה לשלם את החוב הבסיסי, נענש בעל כורחו יתר על המידה וניצב מול חוב גבוה ההולך וגדל פי כמה וכמה ולמעשה הוא הולך נקבר תחת החול שהוא כורה בתוך הבור, בעודו בתוכו. ("אין הבור מתמלא מחולייתו" (ברכות ג ,ב.) יתרה מכך, הריבית הרצחנית הנוספת לחוב התופח, מקשה על החייב בניסיונו להגיע להסדרי פשרה עם הזוכה או עם בא-כוחו. מדוע שהזוכה יוותר על הסכום הנכבד והתשואה הנאה שמעניק לו החוק? הרי תשואה כזו לא תימצא לו בכל השקעה אחרת ברמת סיכון נמוכה שכזו. מהחוק פסיקת ריבית עולה תמיהה, מדוע המחוקק מעניש את מי שאין בידו ואינו מגביל את העונש. למשל, ניתן להטיל מגבלה לפיה גובה החוב לא יעלה בשום מקרה על 100% מסכום החוב המקורי דהיינו פי 2 . יטען מי שיטען כי אין לתת פרס לאלו החומקים מתשלום החובות, או מדוע להקל עם אלו שנטלו הלוואות, נתנו צ'קים וקיבלו תמורה בעדם, אך הצ'קים לא כובדו. כמו-כן מדוע ייהנה מי שלא שילם את חובו לאחר שנפסק דינו בבית משפט, כשמולו ניצב אדם הזכאי לקבל את הכספים מהחייב וללא חיובו בהוצאה לפועל יפסיד את כספו? לכל אלו אשיב כי נכון שהחייב צריך לשלם את חובו. אך רבים רבים הם החייבים שאינם יכולים לשלם את החוב והעונש בדמות ריבית עונשית חריגה אינו משיג את המטרה שכן הוא רק מגדיל את החוב ללא גבולות ומקשיח את עמדת הזוכה. עוד יש לקחת בחשבון כי בפסקי דין רבים הטיל בית המשפט עונש מסוים על החייב בדמות של הצמדה וריבית, תשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין. לכן יש לצמצם את העונש של הריבית החריגה המוטלת על החייב בהליכי ההוצאה לפועל. סמכות להקטנת ריבית הפיגורים במקרים מיוחדים: על-פי חוק פסיקת ריבית - "רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון" -סמכות זאת אינה ניתנת במקרים שהריבית קבועה בפסק דין ומכל מקום הדבר טעון בקשה של החייב וההקטנה תינתן בתנאי התשלום בפועל ורק מטעמים מיוחדים שירשמו.אין בידי נתונים ביחס לשימוש שנעשה בסעיף זה ונראה שלי שהשימוש בו מועט ביותר. לא זו בלבד שריבית זו פוגעת לדעתי במטרה - מתן אפשרות סבירה להחזר חובות, היא גם אסורה מן התורה, דבר שבמדינה יהודית דמוקרטית יש לתת את הדעת על כך. בכמה מקומות הזהירה התורה על איסור ריבית=נשך: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ" [1], "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" [2]. רש"י מפרש את המילה "נשך" "ריבית, שהוא כנשיכת נחש שנחש נושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו כן ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה". כל האנשים הקשורים במתן הלווה בריבית עוברים על איסורים. המלווה עובר על שישה לאווים, חמישה המוזכרים כאן ועוד אחד האיסור של "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" [3].הלווה עובר על שני לאווים בלבד א) "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" [4] ב) "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". הערב, העדים והסופר שכותב את שטר ההלוואה עוברים על "לא תשימון עליו נשך", הסרסוק וכל מי שמסייע בכל צורה שהיא ללווה או למלווה עוברים על "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" [5]. אבל לא לוקים על לאווים אלו, בגלל שהלווה יכול לתבוע את המלווה בבית דין שיחזיר לו את הריבית. הנביא יחזקאל מדגיש את חומרת האיסור, בסופרו את הריבית יחד עם השלוש עברות החמורות ביותר [6]. חז"ל ראו בלקיחת ריבית איסור חמור כמו שפיכות דמים [7] ועוד אמרו על הנוטל בריבית שהוא כופר באלוקי ישראל [8]. ולהדגשת גודל המצווה כשהיא ניתנת בלי ריבית אמרו "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן בלא ריבית עליו הכתוב אומר 'כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם' [9] הא למדת שכל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין". ובעניין אופן גביית החוב - "לא תהייה לו כנושה " "אם כסף תלוה את עמי"-אם פירושו כאשר, שהרי זו חובה להלוות^{ולכן לא יתכן שהכוונה אם תרצה להלוות}. כאשר תלווה כסף לעני מוטלות עליך מספר מצוות: "לא תהיה לו כנושה"-אל תתבע ממנו את הכסף בחוזקה, אם אתה יודע שהוא אינו יכול לשלם. "אם חבול תחבול שלמת רעך"-אם תקח משכון^=חבול מהלוה כגון שלמה^{=בגד מדובר כאן שהגיע זמן פרעון ההלוואה והלווה אינו מחזיר ואז לוקחים את המשכון}, אז יש להחזיר ללווה העני את המשכון בזמן שהוא צריך. והתורה נתנה דוגמא-אם לקחת למשכון בגד שמשתמשים בו ביום-אז "עד בא השמש תשיבנו לו"-כלומר תשאיר את המשכון אצלו עד שקיעת השמש^{בא השמש} ורק בחשיכה תקח את המשכון, ובבוקר למחרת תחזיר לו את המשכון כדי שיוכל להשתמש בו, וכך תעשה כל יום^כ"ד-כ"ו [10]. כאמור התורה אוסרת באיסור חמור ליטול ריבית המהווה נשך וכן מורה להקפדה על כללי ההתנהגות בגביית החובות בזמן פירעונם שלא להיות כנושה ולשמור על צלם האנוש וכבודו של החייב. גם החייב וגם הזוכה נמצאים במצב לא נעים וזכורה הבדיחה על "שמעון" המתהפך בלילה במיטתו ואינו מצליח להירדם. לאשתו המתעניינת לפשר נדודי השינה, משיב "שמעון" כי אינו יכול לפרוע את חובו לשכנו "לוי", הגר מולו. "מה יהיה אני לא יכול לראות את לוי אני חייב לו כסף ולא יכול לשלם וכשאני רואה אותו בא ממול אני עובר לצד השני שלא ישאל לכספו", קבל "שמעון". האישה לא היססה, הרימה את שפופרת הטלפון וחייגה ל"לוי". כשלוי ענה אמרה לו: "אדון לוי בעלי שמעון חייב לך כסף". "נכון" אמר לוי. "אז אין לו והוא אינו יכול לשלם לך", אמרה, וסגרה את הטלפון. לבעלה אמרה האישה, "אתה יכול לישון בשקט, עכשיו שהוא ידאג". מדינת ישראל השקיעה רבות בנוגע להליכי ההוצאה לפועל וגבייה יעילה של חובות. לפני כשנה נכנסה לתוקפה רפורמה מקיפה בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29 )ואף הרשות הופרדה ממערכת בתי המשפט והיא עומדת כרשות נפרדת. ועדות רבות ישבו על המדוכה כיצד לאזן בין זכותו של הזוכה לכספו לבין שמירת כבודו של החייב ומידת הנשייה כנגדו, ואין המלאכה קלה כלל ועיקר. כיום פועלת ועדה ברשות השופט עודד מאיר למציאת דרכים לשיפור וייעול האכיפה והגביה. הוועדה אמורה להגיש את מסקנותיה לשר המשפטים עד סוף שנת 2010 . בין הנושאים בהם עסקה הוועדה היו מצוקת החייבים כשהחוב הולך וגדל ובדוח הביניים קבעה: "המלצות לעניין חייבים חדשים

חייבים חדשים הנתקלים לראשונה בהליכי הוצאה לפועל אינם יודעים בהכרח כיצד לפעול, ועד כמה חשובה התגייסות מהירה מצדם לשם סילוק החוב, בטרם יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות שונות. הסכנה היא שככל שיימשכו ההליכים, ילך ויתפח החוב, עד למצב שהחייב יתקשה לשלם את חובו גם אם ירצה בכך.

לפיכך ממליצה הוועדה על נקיטת מספר צעדים שיעודדו חייבים חדשים להקדים ולשלם את חובם: (א) פנייה טלפונית יזומה; (ב) שליחת איגרת לחייב; (ג) הקמת "לשכה להכוונה וסיוע" צמוד לכל לשכה; (ד) תמריצים כלכליים לחייבים חדשים." כמו-כן ממליצה הוועדה בהמלצת הביניים: הוראת שעה לעניין הסדרת החובות

הוראה כזו תעודד חייבים שיש ביכולתם לסלק את החוב, אך כורעים תחת נטל הריביות והתשלומים הנלווים, לעשות כן, בפרק זמן מוגבל שייקבע. היא תאפשר לזוכים לקבל סכומים גדולים של כספים המגיעים להם, בתוך אותו פרק זמן מוגדר, תוך ויתור של הזוכים על חלק מהריביות, דבר שייצור תודעה ציבורית של "פתיחת דף חדש". הנה כי כן הוועדה ערה לבעיה המועלת במאמר זה אולם אין בהמלצותיה ,בשלב זה ,הצעה להתאים את הריביות לרמה סבירה. מהדוגמאות הרבות בהן נתקלתי ,בתקופה קצרה בפעולתי כעורך דין , צורם לי ונראה לי בלתי הוגן ולא צודק להטיל ריבית עונשת חריגה ביותר על החייבים. יחד עם זאת יש להחמיר עם אותם חייבים היכולים לפרוע את החוב ומתחמקים מכך ומנסים להעלים נכסים ופועלים בניהול כספי במסווה תחת שמות של קרוביהם. לדעתי יש להקטין את הריבית ולהטיל הגבלות מסוימות על צבירת החוב שכן לא יתכן שהחובות יגדלו פי כמה וכמה בתוך מספר שנים כאשר האינפלציה והריבית המקובלת במשק נמוכים בצורה משמעותית בהשוואה. כמו-כן, בתיקים שבהם נצטבר חוב גבוה לאין שיעור מקרן החוב, יש להקים מסלולים של בחינת גובה החוב מחדש (על-פי נוסחאות של הצמדה וריבית נכונים וסבירים). בנוסף נראה לי שיש מקום להקים מסגרות של גישור ( ברצון שני הצדדים) לקביעה מחודשת של גובה החוב במגמה להגיע להסדר תשלומים מוסכם .מסגרות כאלה יעודדו את החייב לשלם סכום נמוך יותר מהחוב המנופח וכן יעודדו את הזוכה לקבל ביד סכום נמוך יותר מובטח מאשר סכום גבוהה הרשום על הנייר כאשר גלוי וידוע שאין החייב יכול לשלמו. יש שיאמרו שההוצאה לפועל אינו גוף המוסמך לקבוע את גובה החוב וכי הדבר ,על-פי ההגדרה נתון בידי בית המשפט, ולהם אשיב נכון ,אין כאן מחלוקת על גובה החוב, אלא יש כאן מתן כלי המאפשר לשני הצדדים להגיע להסדר ביניהם ולהליך כזה אין מגבלת זמן ,תמיד רצוי להגיע להסכם ולהסדר.ישנם עורכי דין רבים המוכנים להגיע להסדרים מול החייב אך אליה וקוץ בה עורכי הדין בדרך כלל לא יסכימו להקטין את שכר טירחתם במסגרת הפשרה על גובה החוב. גם כאשר הזוכה (גוף ממסדי )מסכים להקטין את גובה החוב הוא יבקש לסכם עם עורך הדין את תשלום שכר הטרחה בנפרד ויוצא לפעמים שהחייב מנהל משא-ומתן עם שני גורמים. הערה נוספת :ניהול מגעים עם עורך דין המייצג זוכה זאת מלאכה לא פשוטה שכן עורך הדין מעוניין להוכיח ללקוח שלו הצלחה בגביית כל החוב וכי בנוסף אינו מוכן בדרך כלל להקטין את המגיע לו. כאמור שכר הטרחה המגיע לעורך הדין המייצג זוכה,מופיע בדוח של גובה החוב בתיק הוצאה לפועל כסעיף נפרד ואין צורך לחשב אותו או להעריכו. מכל מקום הגבלת הענישה בגובה הריבית תקל על החייבים לפרוע את חובם וכפי יכולתם ומצד שני תשמח את הזכאים שיקבלו את המגיע להם בזמן סביר. ולסיום אציין שבשורות אלה ראיתי לעיניי את טובת הצבור החייבים על פני אחד ממקורות ההכנסה של עורכי הדין העוסקים בתיקי הוצאה לפועל (שכן מדובר בהקטנת גובה החובות=הקטנת שכר הטרחה) ישנם כמובן עוד ועוד נושאים הטעונים בדיקה וחשיבה מחודשת בתום ההוצאה לפועל וחלק מהדברים נעשים. מחיקת כ-700,000 תיקים רדומים היא צעד בכיוון הנכון ולדעתי חלק מהתיקים "נרדמו" גם בגלל טפיחה לא סבירה של גובה החוב שגרמה לחוסר יכולת לפרוע אותו ומכאן לייאוש של הזוכים. לסיכום: אני יוצא בקריאה למחוקק לבחון את גובה הריביות וצבירת החובות בהליכי ההוצאה לפועל ולעדכן את החוק בהתאם. הזוכים רשאים לגבות את המגיע להם תוך שמירת ערך כספם ,תשלום האגרה על ידם מצדיק פעולות בסיסיות יזומות של לשכת ההוצאה לפועל בכול תיק לא רק במסלול מקוצר ונקודה למחשבה אולי ניתן לממן את הפעולות היזומות הבסיסיות בכול תיק ותיק כהיטל מסכום הגביה ממש ,יחד עם זאת בכול מקרה , אין להטיל ריבית חריגה הגבוהה בשיעור של 6.5% מהריבית הצמודה על גובה החוב.