מזה זמן שאנו כולנו נתונים לבוז, למשיסה ולמרמס באין פוצה פה ומצפצף. חרם המוצרים שהטילה הרשות הפלשתינית על מוצרי ההתיישבות באיו"ש אפשר שנראה מהלך הגיוני מהצד הפלשתיני, אך בחוסר התגובה הישראלית לכך אנו משדרים מסר שגוי לאויבינו ולידידינו כאחת במרחב השמי, כמו גם מסביב לגלובוס.
בכך שאיננו מגיבים כיאות, הרי שאנו כאומרים כי ויתרנו על מפעל ההתיישבות באיו"ש, מפעל שנדחף, מומן ונתמך בעשרות מיליוני דולרים על-ידי ממשלות ישראל, בו פועלים ודרים מעל ל-300 אלף מבני עמנו המהווים מופת לאהבת הארץ ועמה. מה עוד כי חלקו הארי של מפעל ההתיישבות באיו"ש ממילא מתוכנן להישאר בחזקת ישראל בכל הסדר עתידי עם הפלשתינים. אנו בפירוש משדרים מסר מעוות לשונאינו, אשר בו הינם יכולים להתעלל בנו ככל שיחפצו בעוד אנו, יהודים שפופים שכמותנו, מלקקים את מי האפסיים המותזים על ראשינו וטוענים כי הללו אך מי גשם צלולים.
הפלשתינים מניחים - אפשר כי בצדק - כי אנו שבויים בכף ממשל אמריקני אשר מחויב להישגים ולא, אפשר כי יוכה בקלפי ומכיוון שישראל בת בריתה של ארה"ב, הרי שלא תרצה לסכל הישגי הממשל האמריקני ולצאת נגדו. מכאן, חשים הפלשתינים כי הינם אוחזים אותנו בגרוננו וחופשיים ללחוץ כאוות נפשם בעוד ישראל לא תעז להגיב מאימת חוסיין אובמה. ובכן, ישראל חייבת להגיב, דווקא כעת, מהר ובשום שכל.
הפלשתינים, בתחכום רב, מנסים ואף מצליחים במידת מה לתקוע טריז בין תושבי ישראל עצמה בכך שמבדלים את תוצרת ההתיישבות באיו"ש מתוצרתה של כלל ישראל. בכך הם מוצאים להם בני ברית בקרב השמאל הרדיקלי האנטי ציוני, דהיינו - אנטי התיישבותי בינינו. די היה לחזות במחזה הסוריאליסטי בו ירון (ההיסטרי) לונדון, ב
תוכניתו מה-23.5.10, לא יכול היה לכבוש יצרו להתגולל על המתיישבים בבחינת "הכה ביהודים והצל את השמאל". לגישת העיתונאי הלזה, הרי החרם של הפלשתינים הינו כשר למהדרין ובכלל מה רוצים מהם, הם פועלים הרי למופת בעניין החרם.
פעולה חכמה שלא תמומש
נעלם מקובעי המדיניות בינינו כי חוסר התגובה מצידנו מוכיח והשלמתנו עם חרם המוצרים הפלשתיני הינה אך הסנונית ראשונה במסע מתוקשר היטב של הרשות הפלשתינית נגד ישראל לקראת האשמתה בכישלונן האפשרי בהחלט של שיחות הקרבה. ניתן לערוך זהות בין משט תשע הספינות לעזרת החמאס בעזה ולחרם המוצרים המדובר. הן שם, גם כאן, מורך לב והססנות ישדרו חולשה ורפיסות ופוגעים קשות ברף ההרתעה הפוליטי והמדיני הישראלי.
כמובן כי אנו נעשה את כל הטעויות האפשריות בנושא משט התמיכה העזתי ונזכה לעוד קבין רבים של צוננים וגינוי ברחבי העולם.
הדרך הנכונה (אך לא היחידה), להתמודד עם המשט הפרובוקטיבי הלזה הינו להכריז כי כל עזרה הומניטארית או אחרת לתושבי עזה חייבת לעבור דרך ישראל (עד שיוחזר גלעד שליט הביתה – ואז מצרים תהיה אחראית לאספקת העזתים), ומכאן שיש לעצור את הספינות, לשייטן לנמל אשדוד, לפרק את הטובין שעליהן, לבדקם כהלכה ואז להעבירם דרך מעברי הגבול לעזה, למעט חומרים אסטרטגים שיישארו בישראל. יתרה מזו, ישראל תפריש חלק מהטובין לטובת תושבי שדרות והנגב המערבי אשר סבלו את אימת הקסאמים משך שנים ארוכות. ישראל תערוך מצג הסברתי חובק עולם בנושא חלוקת הטובין בין תושבי שדרות לתושבי עזה ובכך תעמיק את תודעת הסבל וזכויות היהודים במקביל לאלו של הפלשתינים.
האם יש סיכוי לפעולה חכמה וצודקת כאחת מעין זו? לא, אין סיכוי שבעולם, משום שמנהיגינו מכל קצוות הקשת הפוליטית שקועים וחפורים עמוק בקופסתם ודומה כי אינם מסוגלים למחשבה רעננה ויצרנית.
טעויות הסברתיות לרוב
גם נושא חרם המוצרים הפלשתיני על ההתיישבות באיו"ש חייב בטיפול יצרני. ישראל צריכה למנף החרם לטובתה בכך שתוכיח קבל עם ועולם כי אינה פוגעת בשיחות הקרבה עם הפלשתינים למרות החרם הפלשתיני, בעוד הפלשתינים עושים כל שביכולתם על-מנת ליצור פרובוקציה ולסכל את שיחות הקרבה עוד לפני פתיחתן.
מאידך-גיסא, תענה ישראל לפלשתינים מידה כנגד מידה. סחורות במגוון ובכמות למצער זהה ייחסמו למעבר לישראל במעברי הגבול ולא יורשו להימכר בישראל. פועלים פלשתינים לא יורשו להיכנס אף הם לישראל. כמובן שפעולה מעין זו חייבת במסע הסברתי מבעוד מועד ובמקביל, הבא להראות לעולם מי הוא יוזם החרם וכי ישראל אך מגיבה עליו.
אנו כבר עשינו כל טעות אפשרית עם נושא הפצצת הנגב המערבי בקסאמים בכך שיצרנו מערך תגובה, נאה כשלעצמו אך מטופש במהותו, משום שלא דאגנו לקבע בתודעה העולמית מי הוא התוקפן כאן ומי הוא המתגונן. אנו הפכנו לבלתי-ודאים מה קדם למה - "הביצה או התרנגולת", וקיבענו בזכרון העולמי כי הפעולה החמאסית והתגובה הישראלית זהות במהותן. אל לנו לחזור על טעויות אלו במקרה דנן.
בכך שנגיב כיאות כנגד נושא החרם נשיג מספר מטרות:
(1) עבודה עברית בהתיישבות באיו"ש תהפוך לכורח המציאות, מציאות שאין ברוכה הימנה. כתוצר לוואי, יתגברו מחפשי עבודה בהתיישבות שיגיעו מתוככי ישראל את מספר המתיישבים באיו"ש.
(2) הלחץ על הכלכלה הפלשתינית שהפכה מפונקת, עקב פליטת אלפי עובדים פלשתינים ממוקדי ההתיישבות, יתעצם ויחייבם למחשבה שנייה.
(3) בתוככי ישראל נחל לקנות תוצרת ישראלית הרוויה בעבודה עברית ולא פלשתינית או תאילנדית.
(4) ניתן לשלוט בכמות הסחורות והמוצרים העוברים מהגדה לישראל ובכך למנף פעילות פוליטית-מדינית. כמובן שעלינו להניח כי מנהיגינו מוכשרים דיים לנצל מנוף זה.
(5) מוצרי ההתיישבות באיו"ש יימכרו באופן מוגבר בתוך ישראל, פעולה אשר תסייע לגשר על הפערים בין חלקי העם ותקרב לבבות.
(6) הפרדה בין הפלשתינים לישראלים תקבל משנה תוקף - מעטים יזילו על כך דמעה.
(7) הפלשתינים יבינו כי יותר משישראל זקוקה להם, זקוקים הם לישראל. עובדה זו אפשר בהחלט כי תשליך, כמוצר לוואי, על תוצאות המשא-ומתן הקרב ואלו העתידים לבוא.
(8) ישראל תשדר לעולם כי יהודים, כמו גם אזרחי ישראל באשר הם, אינם נתונים למרמס והשלטון בישראל נזעק בנפש חפצה להגן על אינטרסים ישראלים בכל אתר ואתר.
(9) פעילות נגד חרם המוצרים הפלשתיני תרגיע גם תנועות חרם מוצרי ישראל מסביב לעולם כנגד מוצרי ההתיישבות. רפיסות וחוסר תגובה יעצימו החרם על מוצרי ההתיישבות וחרם על מוצרים ישראלים בכלל (הקיים כבר בחלקו).
האם ישנו צד שלילי לפעילות מוצעת זו מצידנו? לא מיניה ולא מקצתיה, במידה שנפעל בשום שכל כמתואר לעיל או בדומים לו מהותית. הפלשתינים יפלו לבור שהם עצמם כרו, באשר יוכלו להתלונן כנגד חרם נגדי ישראלי רק ל"למפה", שהרי הם יוזמי החרם. והלא כבר נאמר "מי שביתו בנוי זכוכית שלא יזרוק אבנים על בית שכנו". כעת נותר לראות אם וכאשר ירים אי מי בממשלת וכנסת ישראל את הכפפה.