לאחר שורת תהיות וספיקות שעלו בעיקר ברשת, התברר בימים האחרונים כי "פלאפל מוסקו – המנה של המדינה" הוא לא באמת פלאפל וגם לא המנה של המדינה.
מדובר ,איך נגדיר זאת, ב"ספין" של "קול ישראל" באמצעות חברת הפרסום שלה -שפ"מ. המטרה: להמחיש לציבור המפרסמים, בעיקר בעלי עסקים בינוניים וקטנים, את עוצמתו של הפרסום ברדיו, בעיקר בתשדיר המשודר בצמוד ל"פיפסים" של החדשות.
התרגיל הצליח. עד כדי כך הצליח שהתחילו השאלות, שמאזינים שנחשפו לפרסום חיפשו את פלאפל מוסקו הנ"ל כדי לטעום מהמנה של המדינה. חיפשו חיפשו ולא מצאו. עד מהרה נחשף תרגיל ה"ספין" ברשת האינטרנט.
אגודת "לדעת" הזדרזה לפרסם הודעה לפיה
רשות השידור מטעה את הצרכנים ומבצעת בכך עבירה, וכי בדעת האגודה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה על-מנת שזה יורה על נקיטת צעדים נגד רשות השידור בגין הפרשה.
שלל התגובות שלא כל כך פרגנו, הביאה כנראה את קול ישראל להודיע כי מדובר בעצם בתרגיל שיווקי וכי לא הייתה כוונה להטעות את המאזינים. התוכנית הפופולרית "סדר יום" נבחרה למשימה.
המנחה
קרן נויבך מילאה את המוטל עליה (גם אמרה שהראיון בנושא מתנהל בשקיפות ומדובר באינטרס של הרדיו ורשת ב' "שהוא מקום העבודה שלנו").
בתוכנית ששודרה ביום רביעי (26.5.10) ראיינה נויבך את אברהם פרחי, מנכ"ל שפ"מ, חברת הפרסום של הרדיו, שהתפאר במקוריות הרעיון והתברך, בעזרתה האדיבה של המנחה, כי התרגיל השיווקי הוכיח מעל לכל ספק כי הפרסום ברדיו עובד. עלות התשדירים לא הייתה מיליון דולר "כפי שטענו המלעיזים", טען פרחי. רק 100,000 דולר.
המנחה הוסיפה כי ראוי שכל המתלוננים ייקחו את הדברים בפרופורציה ובקצת הומור. הרי לא קרה דבר שגרם נזק ממשי. התשדיר היה משעשע ומשכנע, וכל הכבוד לבעלי הרעיון המקורי.
אז נכון. לא צריך לרוץ עם כל עניין למשטרה, למבקר המדינה או ליועץ המשפטי לממשלה. צדקה המראיינת שאמרה כי צריכים לקחת את הדברים קצת בהומור ובפרופורציה. אגודת "לדעת" הזדרזה יותר מדי בתגובתה. וגם צריך להודות שהתשדיר שעדיין ממשיך להופיע, די אפקטיבי.
אבל יש עניין אחד שאנשי הפרסום של הרדיו לא לקחו בחשבון. אומנם הוכיחו כי "הפרסום ברדיו עובד", אבל עוצמת ההצלחה של התרגיל השיווקי לטובת מוצר שסתם המציאו אותו לטובת "הספין" עלולה לפעול כבומרנג. כיצד יבטיחו שהמאזינים יתייחסו ברצינות למידע המובא בתשדירי הפרסום. גם כך רבים תופסים את הפרסומות ככאלה שיש להתייחס אליהן בעירבון מוגבל. עכשיו ישנה אפשרות כי ייקחו בחשבון שייתכן שתשדיר פרסום זה או אחר מייצג מוצר שאינו קיים או מבצע מופרך.
הרי הרדיו פתח את הדלת בפני פרסומות על מוצר ועסק שאינו קיים, לטובת תרגיל שיווקי שנועד להגביר את המכירות/ההכנסות של המפרסם ולא יותר. מי ערב לכך שלא תהיינה פרסומות נוספות מסוג זה?