בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל (6.5.24) את כתב האישום נגד בנימין זאבי, אשר הואשם ברצח ניסים שטרית בשנת 1986. השופטים חגית מאק-קלמנוביץ, מרים ליפשיץ-פריבס ואילן סלע קיבלו את טענת ההגנה לפיה חלה התיישנות על העבירה המיוחסת לזאבי (בנו של רחבעם זאבי המנוח). עקבותיו של שטרית נעלמו ב-1986 והוא לא נמצא עד היום, חי או מת; כתב האישום נגד זאבי הוגש בשנת 2021. המדינה טענה, כי אנשים הקשורים לקהילת "שובו בנים" בראשות עבריין המין והנוכל אליעזר ברלנד, חשדו ששטרית קיים מפגשים עם נשים בניגוד לנורמות הדתיות של אנשי הקהילה. בשל חשד זה, הנחה צביקה צוקר, חתנו של ברלנד, לאיים על שטרית כדי שימנע מלהיפגש עם נשים. שלושה מחברי הקהילה היכו את שטרית ביוני 1985 והוא התלונן במשטרה. על-פי כתב האישום, בחלוף זמן, הורו ברלנד וצוקר לזאבי ולאנשים נוספים מהקהילה לשוב ולהכות את שטרית. בינואר 1986 כפו זאבי ואחרים על שטרית להגיע ליער אשתאול, שם הרגו אותו במכות וקברו אותו בבור ביער. מטרת הרצח הייתה הן להעניש את שטרית והן להרתיע אחרים מהקהילה מהתנהגות דומה. הכנסת ביטלה ב-2019 את ההתיישנות על עבירת הרצח, אך מאחר שהתיק נגע לעבירה מ-1986 - חלו כללי ההתיישנות הקודמים, הקובעים התיישנות של 20 שנה למעט חריגים. המדינה טענה, כי במקרה זה חל החריג העוצר את מרוץ ההתיישנות בשל קיום פעולות חקירה לאורך הדרך: עדויות ומסמכים שנאספו בשנים 1992-1988, חקירה וגביית עדות בשנת 1995, בדיקה ב-2010 של אפשרות לקבל דגימות דנ"א מבני משפחת המנוח לצורך בדיקות עתידיות, פעולות בשנת 2017 וב-2021 חודשה החקירה והפכה גלויה.

האם זו "חקירה על-פי חיקוק"

בסופו של דבר, מציין בית המשפט, המחלוקת הצטמצמה לשאלה אחת בלבד: האם הפעולות שביצעה המשטרה בשנת 2010 הן פעולות חקירה שיש בהן כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. עצירה שכזאת הייתה אם בוצעה "חקירה על-פי חיקוק", דהיינו על-פי הסמכויות שבפקודת המשטרה. בית המשפט קובע, כי "הפעולות שבוצעו על-ידי המשטרה בשנת 2010 לצורך נטילת דגימות דנ"א מקרובי המנוח, אינן בגדר פעולות שמטרתן מניעת עבירות וגילויין, תפיסת עבריינים והעמדתם לדין, אלא נועדו לקדם מטרה של איתור נעדרים וזיהוי אלמונים" - מה שאינו בסמכויותיה של המשטרה כפי שנקבעו בחוק (אם כי אין ספק שהם בסמכויותיה). בית המשפט הגיע למסקנה זו על סמך עדותו של יואב סגלוביץ, מי שהיה ראש אגף החקירות והמודיעין וכיום חבר כנסת. הוא העיד, כי יזם את איסוף הדנ"א ממשפחות נעדרים כדי לנסות ולאתר אותם. "סגלוביץ לא ראה את הפעולה כמצויה במובהק במסגרת תפקידו כראש אגף חקירות ומודיעין. עוד עלה מהראיות כי מאגר המידע המשמש לצורך איתור נעדרים הוא מאגר עצמאי ופועל בנפרד מהמאגר המשטרתי", מציין בית המשפט, ומכאן המסקנה שלא הייתה זאת פעולת חקירה. בסיום מציינים מאק-קלמנוביץ, ליפשיץ-פריבס וסלע: "בענייננו, חלוף הזמן והתיישנות ההליכים יוצרים מחסום דיוני שאינו מאפשר קיום ההליך, ובכך מונע מבני משפחתו של המנוח את הזכות ל'צדק' משפטי ואת מנוחת הנפש שיש בהתרת הספיקות, ועל כך מצטערים אנו מאד, אולם בעשותנו את מלאכתנו מוטלת עלינו מרותו של הדין. לא נותר לנו, אפוא, אלא להביע את השתתפותנו הכנה בצערה של משפחת המנוח, ולאחל להם שינוחמו מן השמים". את המדינה ייצגו עוה"ד גאולה כהן, שירה נתן וג'ני אבני, ואת זאבי - עוה"ד רצון דרחי ושרון שפר.