ילדיו של מי שהתגייר לאחר שנולדו וקיבל אזרחות מכוח חוק השבות, זכאים גם הם לאזרחות ישראלית. כך קובעת (16.6.24) שופטת בית המשפט העליון, רות רונן. חוק האזרחות קובע שבעה מסלולים לקבלת אזרחות ישראלית, כולל על-פי חוק השבות - שהוראותיו-שלו קובעות מי זכאי להיכלל במסגרתו. עוד נאמר בו, כי "התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל". השאלה הייתה, האם כאשר ההורה מקבל אזרחות לפי חוק השבות, ילדיו הקטינים זכאים גם הם לאזרחות לפי חוק זה (שהוא נרחב יותר), או רק לפי חוק האזרחות (שהוא צר יותר). רונן אומרת כי לשון חוק האזרחות אינה נותנת תשובה ברורה וכך גם התכלית הסובייקטיבית שלו. לעומת זאת, התשובה מצויה בתכליתו האובייקטיבית: "שמירה על שלמות התא המשפחתי של האזרח ועל יציבותו; ושמירה על טובתם של הילדים הקטינים, תוך מניעת מצב בו הילד ייוותר מחוסר מעמד וייקרע מזרועות הורהו האזרח". על-פי תכליות אלו, אין מקום להבחין בין קטינים שהוריהם קיבלו אזרחות בדרכים שונות, ואבחנה כזאת גם תביא לתוצאות בלתי סבירות, כגון עדיפות לנכדיו ולזוגתו של המתאזרח על פני ילדיו. עוד אומרת רונן, כי אין יסוד לחשש שהביעה המדינה ולפיה פרשנותה תביא להרחבת מעגל הזכאים בחוק השבות גם לנינים ולדורות הבאים. אומנם מדובר בפרשנות מרחיבה, אך חוק השבות חל על העולה עצמו, ילדיו ונכדיו - ולא על ניניו. לעומת זאת, חוק האזרחות מגביל יותר את זכות ילדו של האזרח לקבלת אזרחות, וספק רב אם ניניו של האזרח יוכלו ליהנות מן ההרחבה הנוכחית. רונן קיבלה את ערעורם של בני משפחת קלמנט, הנמנים על "הכושים העבריים", על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שלא להעניק אזרחות לילדים שנולדו לאליעזר קלמנט לאחר שהתגייר וקיבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. קלמנט מסר לאורך השנים מידע כוזב על משפחתו, אך רונן אומרת שאין למנוע מילדיו את האזרחות בשל מעשיו הפסולים ומאחר שהיו מקבלים אותה אילו היה אומר את האמת. ממלא-מקום הנשיא, עוזי פוגלמן, הסכים עם רונן והעיר, כי "ניתן להניח שהשלכותיה של ההכרעה הפרשנית במקרה דנן על חיי המעשה יהיו מוגבלות, ולא בכדי שאלה פרשנית זו לא התעוררה במקרים קודמים שנדונו על-ידי בית משפט זה, על-אף שמדובר בהסדרים מהוותיקים שבספר החוקים". השופט אלכס שטיין סבר בדעת מיעוט שיש לדחות את הערעור, שכן לדעתו דעתה של רונן היא "מהלך פרשני יצירתי" המבוסס כאמור על התכלית האובייקטיבית של החוק - תוך שבית המשפט "קורא את הצדק לתוך החוק בניגוד למשמעותו הברורה". לדבריו, אם המחוקק שגה - עליו לתקן את טעותו. "שופט שמתקן את דברו של המחוקק כי למנוע תוצאה בלתי רצויה או בלתי צודקת כמוהו כמי שמודיע לכולי עלמא כי האמור בשפה ברורה ומובנת בהוראות חוק אינו בגדר סוף פסוק, וכי כאשר הוראת חוק כזאת או אחרת מביאה לתוצאה בלתי רצויה או בלתי צודקת, ניתן לעתור לבית המשפט, ולבקשו לקרוא את הצדק לתוך החוק", אומר שטיין. את קלמנט ייצגה עו"ד יפעת וייסבוך, ואת המדינה - עו"ד רועי שויקה.