התמשכות ההליכים בנוגע לבקשותיהם של פלשתינים לאישורי שהייה בישראל בטענה שהם מאיומים בשטחי הרשות הפלשתינית, יוצרת מצב בו הם נשארים בארץ שנים רבות גם אם בסופו של דבר בקשותיהם נדחות. כך שב ומתריע (16.7.24) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, בהסכמת השופטים יוסף אלרון ויעל וילנר. סולברג מזכיר, כי "שתיים הן הסכנות שאותן נדרשת הוועדה להעריך, לצורך החלטותיה: האחת היא מידת הסכנה שנשקפת למבקש שעניינו נדון לפניה, אם ילקחו מידיו היתרי השהייה; השנייה היא הסכנה לציבור בישראל, כתוצאה משהות המבקש בארץ". מדובר בעיקר בפלשתינים הטוענים שנשקפת להם סכנה ברש"פ משום ששיתפו פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים. סולברג מציין, כי בשנים 2019-2018 כבר הצביע על החשש ש"פעמים לא מעטות, הליכים בענייני מאוימות הריהם, הלכה למעשה, ניסיונות 'משיכת' זמן, בחסות ההליכים המשפטיים והסעדים הזמניים אשר ניתנים במסגרתם". הוא ממשיך: "'לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (תלמוד בבלי, קידושין נ"ו, ב'); עלינו לייעל את הטיפול במקרים מן הסוג שעל הפרק, על-מנת לסתום את הפרצה, ולשלול את התמריץ לנקיטת הליכים משפטיים שעניינם 'קניית זמן' - התנהלות שבה כשלעצמה יש כדי לשלול מתן סעד מן הצדק; אף כדי להצדיק פסיקת הוצאות, במקרים המתאימים". סולברג דחה על הסף את ערעורם של חמישה בני משפחה פלשתינים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בו נדחה ערעורם על החלטת ועדת המאוימים שלא להעניק להם היתרי שהייה בישראל. הוא מזכיר, כי מדובר בוועדה בעלת ניסיון ומיומנות, שיקול דעתה רחב ובית המשפט לא ימהר להתערב בו. במקרה זה דיווחו גורמי הביטחון, כי בני המשפחה מעולם לא עבדו עימם, כך שלא הוכח שנשקפת להם סכנה ברש"פ; ולעומת זאת נשקפת סכנה משהותם בישראל בשל פעילות פלילית ואף ביטחונית. בני המשפחה ניהלו הליכים ממושכים מאוד בפני הוועדה, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. כל בקשותיהם נדחו, אך "עם זאת, במסגרת ההליכים המשפטיים, ניתנו למערערים שלל סעדים זמניים, בדמות עיכובי גירוש או זמני התארגנות, שמכוחם הם עודם שוהים בישראל ומוסיפים לנהל את הליכי בקשת ההיתרים". בסופו של דבר, הם שהו בארץ שבע שנים - תקופה המוכיחה שיש ממש בחשש עליו דיבר, מציין סולברג. את המבקשים ייצגה עו"ד עינב וקנין-חימי.