שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, מותח ביקורת חריפה וחריגה על התנהלותו של עו"ד מחמוד ספורי בעשרות בקשות לתביעות ייצוגיות שהגיש. גרוסקופף אומר (21.7.24), כי יש למנוע ממנו להגיש בעתיד בקשות באותה מתכונת - באמצעות שימוש פיקטיבי בעמותה. מאז 2022 הגיש ספורי, בשמה של עמותת "היבה למען האדם הנזקק", 94 בקשות לתביעות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות, בטענה להפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בכל הבקשות העמותה היא המבקשת היחידה, דהיינו - ללא אדם הטוען שנפגע מן ההתנהלות המיוחסת לאותה רשות. ביחס למרבית הבקשות הוגשה בקשה להסתלקות מוסכמת, כאשר העמותה זוכה לגמול של 1,000 שקל ואילו ספורי מקבל שכר טירחה בסך 5,000-4,000 שקל. באף אחד מן המקרים לא נדונה הבקשה לגופה. לדברי גרוסקופף, "נקל להיווכח כי התנהלות זו, אשר מאחוריה עומד אדם אחד - עו"ד ספורי, לא רק שאיננה מגשימה את תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, אלא מהווה שימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית". במישור הדיוני, מדובר כאמור בבקשות שמאחוריהן לא עומד בשר ודם אלא עומדת העמותה, שהטעם המרכזי (אם לא היחיד) לקיומה הוא להוות כסות המאפשרת לספורי להגיש בקשות אלו. גרוסקופף מזכיר, כי הגשת בקשה לייצוגית בידי ארגון היא רק במקרים חריגים בהם לא ניתן למצוא תובע ייצוגי. "ענייננו כמובן שונה. אין כל קושי לאתר מבקש/תובע מייצג שהוא אחד מחברי הקבוצה (דהיינו סובל מהלקות לשמה נדרשת ההנגשה הרלוונטית)", וספורי עצמו נהג כך בבקשות אחרות שהציג. "השימוש הפיקטיבי בעמותה נעשה אפוא, ככל הנראה, על מנת 'לחסוך' לעו"ד ספורי את המאמץ הכרוך במלאכת האיתור האמורה, ולאפשר לו לנהל הליך ייצוגי על רגל אחת. ברי כי לא לכך כיוון המחוקק ביצירת החריג המתיר ניהול תובענה ייצוגית על-ידי 'ארגון'. כבר מטעם זה, אין לאפשר הגשת הליכים ייצוגיים באמצעות העמותה במודל שייצר עו"ד ספורי - לא בהליכים מושא ערעור זה; ואף לא בהליכים קיימים או עתידיים", קובע גרוסקופף.

לא דיון משפטי אלא כלי לתשלום

במישור המהותי, ממשיך גרוסקופף, "ניכר כי השימוש שעושה עו"ד ספורי במוסד התובענות הייצוגיות אינו על-מנת לקיים דיון משפטי בטענות שהוא מעלה בבקשות האישור, אלא בכדי שיימצא לו כלי דיוני באמצעותו יוכל לקבל תשלום בגין התרעה על הפרות של הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות... שימוש כזה במנגנון התובענה הייצוגית אינו תואם את תכליותיו. "אכן, ייתכן שראוי לתגמל אזרחים המצביעים על תקלות כאלה או אחרות ביישום הדין על-ידי רשויות המינהל, ואולם הגשת תובענה ייצוגית איננה יכולה להיות הליך שכל תכליתו היא לאפשר תגמול שכזה. שכר הטרחה והגמול הם אומנם התמריץ הכלכלי להגשתן של תובענות ייצוגיות - המנוע המניע את ההליך הייצוגי - ואולם אין הם יכולים להוות את הטעם הבלעדי לקיומו. מבקש ייצוגי ובא-כוח מייצג צריכים להגיש תובענה ייצוגית מתוך נכונות לנהל הליך ייצוגי; הגשת הליך ייצוגי אך ורק בכדי לקבל תגמול בעבור התרעה על הפרות חוק היא בגדר שימוש לרעה בהליך הייצוגי". כל אזרח יכול לפנות לכל רשות ולהתריע על הפרת חוק, היא רשאית לתגמל אותו אם רצונה בכך, אבל "אין בכך כדי לאפשר לאותו אזרח, שהוא במקרה גם עורך דין, להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית אך ורק על-מנת לזכות בתגמול בעבור התרעה על מחדלי הרשות. ההליך הייצוגי הוא מנגנון שעלותו גבוהה מדי בהקשר זה, הן מבחינת מערכת בתי המשפט, והן מבחינת הנתבע. השימוש בו בנסיבות שתוארו לעיל הוא לא רק בגדר בזבוז משאבים משווע, אלא יש בו גם משום זילות ההליך הייצוגי". הדברים נאמרו לאחר שספורי חזר בו מערעור על דחיית בקשתו לתביעות ייצוגיות נגד עיריות אילת וקרית גת והעמותה חויבה בהוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון הסכימו עם גרוסקופף. את העיריות ייצג עו"ד תומר בראון.