עבריין מין שללא צידוק סביר מסרב להעמיד את עצמו לבדיקת המסוכנות על-ידי המרכז להערכת מסוכנות מינית - יש להניח לגביו את הגרוע ביותר: שהוא נותר מסוכן כפי שהיה בעת ביצוע העבירות בהן הורשע. כך קובע (22.7.24) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין. עברייני מין נתונים לאחר ריצוי עונשיהם למגבלות שונות, המיועדות להגן על הציבור מפני הסכנה שיחזרו לסורם. מידת הסכנה הנשקפת מהם נקבעת בידי המרכז להערכת מסוכנות מינית, הפועל במסגרת מרכז בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר ומופעל בידי בית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. מעריכי המסוכנות הם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים או קרימינולוגים קליניים שהוסמכו בידי משרד הבריאות ומשרד הרווחה. ההערכה מצריכה בדיקה של העבריין. שטיין אומר: "עבריין מין שמסרב להיבדק על-ידי המרכז להערכת מסוכנות מונע מהמרכז, וכתוצאה מכך - מיחידת הפיקוח ומבית המשפט, לקבל מידע עדכני אודות המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. מניעת מידע זו יוצרת קושי אצל יחידת הפיקוח אשר אמורה להמליץ לבית המשפט על התנאים והמגבלות שראוי לכלול בצו הפיקוח, לצד התנאים הכלליים שפורטו [בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין]. כפועל יוצא מכך, בית המשפט אף הוא לא יוכל לבסס את צו הפיקוח שיוציא מלפניו על מידע עדכני. "בהעדר אילוצים רפואיים או פסיכיאטריים מיוחדים, שלא בהם קא עסקינן, עבריין מין שעבר בהצלחה תהליך שיקום לא יימנע, מן הסתם, מלהעמיד את עצמו לבדיקת המרכז. עבריין שמסרב להיבדק על-ידי המרכז, הוא עבריין שיש לו מה להסתיר. מטעם זה, מן הדין להסיק מסירובו מסקנות לחובתו בכל הקשור לרמת המסוכנות המינית הנשקפת ממנו לציבור" - בדומה להשלכות של סירוב לענות לשאלות חוקרים או למסור דגימות לצורכי זיהוי. לדברי שטיין, "עבריין מין שללא צידוק סביר מסרב להעמיד את עצמו לבדיקת המסוכנות על-ידי המרכז - יש להניח לגביו את הגרוע ביותר. המרכז יידרש לפרט בהערכת המסוכנות שלו את הגרוע ביותר שניתן לצפות מהעבריין בהיותו מהלך חופשי בין הבריות, בשים לב למעשי העבירה שהלה ביצע. יחידת הפיקוח תהא חייבת לבסס את המלצותיה ביחס לעבריין כזה על ההנחה שהמסוכנות הנשקפת ממנו לציבור - או לחלקים מסוימים מהציבור - לא פחתה במאומה מהמועד בו הוא ביצע את עבירות המין בהן הורשע, וייתכן שאף החמירה. בבואו ליתן צו פיקוח, בית המשפט יהא חייב לצאת מאותה הנחה בדיוק ולעשות את האיזונים הנדרשים בהתאם". שטיין קיבל ברובו את ערעורה של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינו של עבריין מין, שהורשע בשנת 2003 בעשרות עבירות מין והתעללות בילדים ונדון ל-22 שנות מאסר. הוא שוחרר בתחילת 2024 והמדינה ביקשה להטיל עליו שורה של מגבלות; העבריין סירב לעבור בדיקת מסוכנות. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה באופן חלקי, ואילו שטיין קיבל אותה במלואה למעט הוצאת הצו לשלוש שנים במקום לחמש שנים. את המדינה ייצגה עו"ד עינת כהן-גרוסמן, ואת העבריין - עוה"ד ענבל מטס ואן סוצ'יו.