הנייה, יליד 1962, שימש בתפקידו מאז 2017 והחליף את
חאלד משעל. הוא היה המנהיג המדיני של הארגון, לצידו של יחיא סינוואר, ופעל מחו"ל - בעיקר מנסיכות קטר - בעוד סינוואר מצוי בעזה. הנייה נולד במחנה הפליטים שאטי שברצועה, היה ממנהיגי הפתח, בשנים 1992-1989 ישב בכלא, בסיום התקופה גורש לדרום לבנון וחזר כעבור שנה עם יתר 400 המגורשים.
לאחר שחרורו מן הכלא של מנהיג חמאס, שייח
אחמד יאסין, ב-1997 מונה הנייה לראש לשכתו. בספטמבר 2003 נפצע הנייה קל בהפצצה של חיל-האוויר שניסה לחסל את צמרת הארגון. מעמדו התחזק במשך האינתיפאדה השנייה בשל קרבתו ליאסין וחיסול רוב צמרת חמאס בידי ישראל. בדצמבר 2005 נבחר לעמוד בראש רשימת חמאס בבחירות ברשות הפלשתינית, ובבחירות שהתקיימו בינואר 2006 הוביל את התנועה לניצחון על תנועת פתח ונבחר לראשות הממשלה של הרשות בחודש שלאחר מכן
בתקופת כהונתו סבלה הרשות הפלשתינית מחרם כלכלי, עקב היות חמאס ארגון טרור. בדצמבר 2006 נסע הנייה לסבב פגישות בעולם הערבי במטרה לגייס כספים, ועם שובו באותו חודש ניסו כמה פעילו פתח לחסלו אך נכשלו. במארס 2007 הוקמה ממשחת אחדות פלשתינית בראשותו של הנייה, אך ישראל ורוב מדינות העולם לא הכירו בה.
ביוני 2007 הודיע נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, על פיטורי הנייה עקב העימותים ברצועת עזה בין חמאס לבין הרשות. חמאס סירב לקבל את פיטוריו והנייה המשיך לשלוט ברצועת עזה, לאחר שהארגון סילק ממנה את הרשות והשתלט על הרצועה. בתפקידו זה הוביל את רצועת עזה במבצע
עופרת יצוקה, בו הסתתר ולא נפגע. ב-2010 היה הנייה בין מובילי עסקת שליט, בה שוחררו למעלה מ-1,000 פלשתינים ובהם סינוואר.
ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, הפציץ חיל-האוויר את ביתו בעזה, אך הנייה לא שהה בו. בפברואר 2017 נבחר סנוואר בבחירות פנימיות למנהיג חמאס ברצועה במקום הנייה, שכאמור נבחר לראש הלשכה המדינית ועבר לקטר. במארס 2019 תקף חיל-האוויר את לשכתו בעזה, בה כאמור לא שהה. במלחמת חרבות ברזל נהרגו שלושה מילדיו, חמישה מנכדיו ואחת מאחיותיו; לאחר הרג בניו, שהיו גם הם פעילים בחמאס, הפגין הנייה אדישות ואמר שאין חשיבות לקורבנותיו האישיים.