שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, דחתה על הסף 014.8.24) עתירה שביקשה להורות לשר המשפטים, יריב לוין, להגיש לוועדה לבחירת שופטים קובלנה נגד שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב. כנפי-שטייניץ קובעת, כי מדובר בעתירה מוקדמת שהוגשה גם בלא מיצוי הליכים כנדרש. תנועת לביא, המזוהה עם הימין, ביקשה למעשה לפתוח בהליך להדחתו של כבוב (השופט המוסלמי הראשון בבית המשפט העליון). היא טענה, כי נציב התלונות דאז על שופטים, אורי שהם, מצא כמוצדקות שלוש תלונות נגד כבוב, ולכן על לוין להגיש את הקובלנה. התלונות נגעו לשימוש שעשתה בתו של כבוב, עורכת דין, בשמו ובתמונתו ולכך שכבוב לא דייק באחת מתשובותיו לשהם. יצוין, כי שהם עצמו הדגיש שהוא מסתפק בכך שכבוב הכיר בטעויותיו. המדינה השיבה בשמו של לוין, שהעתירה מתייחסת לליבת שיקול הדעת והסמכויות שלו ואין עליה ביקורת שיפוטית, אך אם עמדה זו לא תתקבל - הוא אינו מתנגד לקבלת העתירה. היועצת המשפטית, גלי מיארה, הוסיפה, כי העתירה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים, שכן לוין טרם החליט בנושא. כבוב אימץ את עמדתה של מיארה והדגיש שהוא מכחיש את טענותיה של לביא. כנפי-שטייניץ מזכירה, כי מקומה של הביקורת השיפוטית הוא אחרי קבלת ההחלטה המינהלית - וכאמור לוין טרם קיבל החלטה כלשהי בנוגע לקובלנה נגד כבוב. לביא גם לא עמדה בחובת מיצוי ההליכים, שכן היא לא העניקה ללוין די זמן לגבש את עמדתו בהתחשב בסוגיה בה מדובר. לבסוף מציינת כנפי-שטייניץ, כי לא היה צורך להידרש לטענתו של לוין ולפיה החלטותיו בנוגע לקובלנות נגד שופטים חסינות מביקורת שיפוטית. השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין הסכימו עם כנפי-שטייניץ. את לביא ייצג עו"ד יצחק בם, את לוין ייצגה עו"ד שרון רוטשנקר, ואת כבוב - עו"ד צבי בר-נתן.