שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, מותח ביקורת יוצאת דופן בחריפותה על הטוען הרבני משה מיטלמן, בשל התבטאויותיו כלפי אשתו-לשעבר של לקוחו. לביקורת, המובעת בפסק דין של בג"ץ, הצטרפו (14.8.24) השופטים יצחק עמית ורות רונן. מיטלמן ייצג את הבעל בבית הדין הרבני בירושלים בשנים 2019-2017, והאישה התלוננה שלוש פעמים בפני הנהלת בתי הדין הרבניים על התבטאויות פוגעניות שלו. החמורה שבהן התייחסה לדברים שכתב מיטלמן באחד מכתבי בית הדין: "ניירות אלו הספוגים ברפש (כמעט אמרתי בהפרשותיה [של האישה])... אין ספק כי לו היה מודע לקיומה של אשפה מצחינה זו, לא היה נזקק, ולו להעיף מבט, בבקשה כלשהי מטעמה"; "כלום ניתן לקבל טענה שכזו... על סמך הבל פה של עבריינית שמתיזה שפריצים חומים לכל עבר, ושכל נייר היוצא מידה מדיף צחנה של שופכין?". בשנת 2020 המליצה ועדה בייעוץ המשפטי של הנהלת בתי הדין, להעמיד את מיטלמן לדין משמעתי ולגזור עליו השעיה על תנאי לשלושה חודשים למשך שנתיים. מנהל בתי הדין דאז, הרב דוד מלכא, ערך למיטלמן שימוע בסיומו הוסכם, כי הוא יתנצל בכתב בפני האישה וכפוף לכך תישקל סגירת התיק נגדו. אולם, נוסח שני מכתבי ההתנצלות ששלח לא סיפק את ההנהלה, שכן מיטלמן טען שפעל בשל "הכרח חיצוני" ושב ותקף את האישה. באוקטובר 2020 הועבר עניינו של מיטלמן לוועדת המשמעת של הטוענים הרבניים, אך דבר לא נעשה במשך שנתיים; ההנהלה טענה, שהדבר נבע מחילופי מנהלים (הרב אלי בן-דהן החליף את הרב מלכא) ומתחלופה בהרכב בית הדין המשמעתי. רק בתחילת 2023 נמסר למיטלמן על הכוונה להעמידו לדין משמעתי, ובאפריל אשתקד הוא כתב לאישה: "הריני להביע בפנייך את התנצלותי הכנה מעומק הלב בגין התבטאויות לא ראויות שנאמרו בע"פ ונכתבו כלפייך בכתבי בית הדין ... לא היה מקום להתבטאויות אלו, ואני מיצר ומתנצל בכל ליבי על הדברים שנאמרו ונכתבו על ידי". בעקבות זאת, החליט הרב בן-דהן שלא להגיש את הקובלנה ולהסתפק ברישום הערה והתראה בתיקו האישי של מיטלמן, אשר יילקחו בחשבון אם יהיו תלונות נוספות נגדו.

למצות את הדין בעתיד

האישה ביקשה מבג"ץ להורות להעמיד את מיטלמן לדין משמעתי, אך העתירה נדחתה בנימוק שאין המדובר במקרה חריג ביותר המצדיק התערבות בהחלטות בנוגע להעמדה לדין משמעתי. גרוסקופף כותב: "נבקש להוקיע את התבטאויות הטוען הרבני כלפי העותרת - התבטאויות מזעזעות וסרות טעם, הראויות לכל גינוי. יש להצר על כך שהתבטאויות אלו הובעו, בעל-פה ובכתב, בכלל, ועל-ידי גורם מייצג בפני ערכאה שיפוטית במדינת ישראל בפרט. אכן, על דברי בלע שכאלה יש לומר כי הם מעידים על דוֹבְרָם, ועליו בלבד". גרוסקופף מציין, כי מנהלי בתי הדין הביעו הסתייגות חד-משמעית מהתבטאויותיו של מיטלמן ועמדו על כך שיתנצל בצורה מלאה, וכי היה רכיב מסוים של ענישה כלפיו. אומנם מדובר בענישה ברף הנמוך "ואף ייתכן שראוי ונכון היה להחמיר בה בנסיבות העניין", אך "על אף שאנו מבינים לליבה של העותרת ומצרים על הפגיעה שנגרמה לה, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטה". לבסוף מדגיש גרוסקופף: "שיקול מרכזי בהחלטתנו הוא התקווה כי הטוען הרבני הפיק מהפרשה את הלקח המתחייב, וכי יימנע מהתבטאויות בלתי נאותות בעתיד. ככל שתקווה זו תתבדה, יהיה מקום למצות עימו את הדין, שכן גם לנכונות לגלות סלחנות כלפי אמירות פוגעניות חייבים לשים גבולות - בוודאי כשמדובר במי שמחויב לא רק בכללי הנימוס והכבוד ההדדי שבין בני אדם, אלא גם בכללי האתיקה המקצועית המחייבים את המייצגים בערכאות שיפוטיות".