המועצה האיזורית חבל יבנה תשלם הוצאות בסך 60,000 שקל, לאחר שחזרה בה מהעלאה חדה במיוחד של הארנונה שביקשה לגבות מאתר פסולת. כך קובע (25.8.24) שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר. מדובר באחד מסכומי ההוצאות הגבוהים ביותר שפסק בג"ץ, במיוחד בשנים האחרונות. בג"ץ נמנע פעמים רבות מלפסוק הוצאות, במיוחד כאשר מדובר בעותרים ציבוריים (בין אם זכו ובין אם הפסידו), או שהוא פוסק הוצאות סמליות של כמה אלפי שקלים. הוצאות גבוהות יותר, העשויות להגיע לרבבות שקלים, נפסקות במקרים נדירים בלבד וכאשר מדובר בסכסוכים אזרחיים בהיקף ניכר בין גורמים עסקיים מבוססים. כאמור, פסיקת הוצאות של רבבות שקלים בעתירה לבג"ץ - ובמיוחד כאשר לא הייתה בה הכרעה, כפי שיובהר להלן - היא נדירה ואולי חסרת תקדים. מועצת חבל יבנה שוכנת בשפלה הדרומית, על פני שטח של 31,000 דונם, ובה 7,000 תושבים בשבעה יישובים דתיים. בין היתר נמצאים בה מכללת גבעת וושינגטון וישיבת ההסדר כרם ביבנה - ממוסדות החינוך החשובים של הציבור הדתי-לאומי. בראשה עומד אבי פוקס, יזם נדל"ן ואיש ליכוד, אשר נכנס לתפקידו לפני חצי שנה. העתירה מתייחסת למהלכים שביצעה המועצה בתקופת כהונתו של משה ליבר, אשר עמד בראשה מאז 2013. בשנת 2022 החליטה המועצה להזניק את הארנונה על "קרקע תפוסה לצורכי אשפה" מ-35 אגורות למ"ר ל-13.51 שקל למ"ר - עלייה של כמעט פי 40. ההעלאה אושרה בידי שרי האוצר והפנים דאז, אביגדור ליברמן ואיילת שקד. חברת תולדות ייזום והשקעות, המפעילה את מטמונת הפסולת עליה חלה ההעלאה, עתרה לבג"ץ נגד הצעד, וביוני 2023 הוציא בית המשפט צו על תנאי שהורה למדינה ולמועצה לנמק את ההעלאה. בחודשים הבאים ניהלו המועצה והחברה מו"מ לפשרה, אשר לא עלה יפה. עם זאת, בחודש שעבר הודיעה המועצה שהיא חוזרת בה מן ההעלאה, תוך שמירת זכותה לבקש שוב את אישור השרים (כיום בצלאל סמוטריץ' ומשה ארבל) להעלות את הארנונה משנת 2024. תולדות ביקשה לפסוק לה הוצאות בסך 150,000 שקל, לאחר שהגישה חשבון שכר טירחה בסך 72,000 שקל ואמרה שהיא צפויה לשלם עוד 70,000 שקל. המועצה ביקשה להסתפק לכל היותר בשכר טירחה נמוך, בציינה בין היתר שמדובר בכספי ציבור.

נקודת המוצא היא הוצאות ריאליות

כשר אומר כי הרושם הברור הוא שלהגשת העתירה הייתה תרומה ממשית לביטול ההעלאה. "בפסיקתנו נקבע כי נקודת המוצא הינה כי יש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו (ובכלל זה מי שעתירתו התייתרה עקב מתן הסעד המבוקש על-ידי המשיבים), הוצאות ריאליות המשקפות את ההוצאות שהוציא בפועל לצורך ניהול ההליך. עם זאת, יש לבחון בכל מקרה אם אומנם הוכחו ההוצאות הריאליות, ואם ההוצאות הנטענות הן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך", הוא מוסיף. במקרה הנוכחי, "למסמכים שצירפה העותרת [חברת תולדות] להתייחסותה לעניין ההוצאות, לא צורפו הסכמי שכר טירחה, לא פורטה העבודה שהושקעה בתיק בפועל, ולא צוין בסיס החיוב בשכר הטרחה. על כן, לא ניתן לראות במסמכים אלו כראייה מספקת לעניין שיעור ההוצאות הריאליות שהוצאו על-ידי העותרת... כמו-כן, אף שהמועצה האזורית חזרה בה מבקשתה להעלאת תעריף הארנונה רק לאחר שניתן בעתירה צו על תנאי, יש ליתן את הדעת לכך שבעתירה התקיים דיון אחד בלבד, וכי כתב בית הדין העיקרי היחיד שהוגש מטעם העותרת הינו עתירתה". לאור זאת, קבע כאמור כשר שהמועצה תשלם הוצאות בסך 60,000 שקל. הוא נמנע מלהטיל הוצאות לחובת המדינה, לאחר שקיבל את טענתה שהעתירה כוונה בעיקר כלפי המועצה ושהמדינה הסתמכה על הנתונים שמסרה לה המועצה. השופטים נעם סולברג ואלכס שטיין הסכימו עם כשר. את תולדות ייצגו עוה"ד דורון טאובמן וחגי טימנס, את המועצה ייצגו עוה"ד עופר שפיר ותהילה למפרט, ואת המדינה - עו"ד הדס ערן.