יד המקרה או טלפתיה? שבה אני מאמין. בראשית השבוע אני מוצא בחלון התגובות אצלי באתר תגובה לפוסט שכתבתי לפני יותר משלוש שנים - במרס 2007 - תחת הכותרת "קולות נשים" ובה הזכרתי עורכות, קרייניות ומגישות בהיסטוריה של "קול ישראל", אף שבמרכז הרשימה עמדה מגישה עכשווית - ענת דווידוב.
המגיבה, כרמל, כותבת ב-5.6.2010 כי: שרון עידן, יובל מסקין(גבר?) אומנם לא בני אותו גיל אך הם קולות נדירים, באופיים ובאינטלקט שלהם".
הנה אני מסלק גם חוב ישן זה. ועכשיו, כאמור, הגיע שעתם של הגברים אשר גם אותם הזכרתי ברשימה אחרת, כ"קולות של המדינה". הפעם אני מקדיש רשימה קטנה לגברים - בלבדית. הנתונים שלי לא שאובים מסטטיסטיקה אלא משמיעה בלבד שכן גם אצלי "הפרסום ברדיו עובד", אבל לא עולה בקנה אחד עם כוונת שירותי פרסומת ברשות השידור.
הפרסומת בכלל וברדיו בפרט הוא נושא שרבבות אצלנו מתפרנסים לא רק ממנו אלא בשוליו. הכוונה למדורים כלכליים שעוסקים בנתח הגדל והולך של השיווק, של סוכנויות הפרסום, של מאות קופירייטרים ומומחים ל"טאלנט" ול"אימאז'"... פרסומת נחשבת כהוצאה מוכרת על-ידי מס ההכנסה, גם אם כפי שהזכרתי פעם, אלה כלולות במחיר המוצר. בכל זאת אם זה לא היה כדאי, המסר לא היה מתפרסם. יש פרסומים שתכליתם לשפר את הדימוי של החברה בעיני הציבור. אך פרסומת כזאת בדרך כלל, היא בתמיכה במוסדות חינוך ואמנות, קונצרטים וכיו"ב פעילות חברתית תרבותית. היא רווחת יותר בחו"ל מאשר בארץ.
אני מתכוון לפרסומת ישירה כזאת שמשודרת בקול ישראל ובכל רשתות הרדיו. מכיוון שאני בדרך כלל מאזין ל"קול ישראל" ופה ושם גם לגל"ץ ולגלג"לץ. אני חשוף לפרסומת בערוצים אלה. ודאי שיכולתי לכתוב לא רק רשימה אחת אלא כמה וכמה על טיב אותה פרסומת: שבלונית במקרה הטוב, וסרת טעם והיגיון במקרים אחרים. לא על אלה מאיר הזרקור הקטן שלי. בעצם זה לא הזרקור שכן לא מדובר בראייה אלא בהאזנה. ואם אוזני לא בוגדת בי עד כדי הבחנה בין סופרנוס ובריטונים - רובה המכריעה של הפרסומת מוקראת על-ידי גברים (רבים מהם אותם כלי הנשיפה מלאי עוצמה מקול ישראל, אשר משנים את קולם ואת הנימה) ומעט על-ידי נשים.
אני תוהה: מדוע. מה הסיבה. אין כל ספק שיש סיבה. היא לא נובעת מהעדר נשים מתאימות לכך. אגב, כאשר מובא קולו או קולה של ממלא פונקציה בכירה או בניהול של מוסד מפרסם, נשמעות גם קולות של נשים. אז מדוע אפליה זאת. האם סוציולוגים, מומחים לשווק, מחברי סקרים נתנו את דעתם על כך. הרי הפרסומת ברדיו אינה עניין שולי. וקול ישראל מודיע על מיליון ומחצית המיליון מאזינים לפרסומת במשך היום. איך זה שהסוגיה זאת לא עלתה, בדומה לדומות בתחומים אחרים. האם התנועות הפמיניסטיות לא מאזינות לפרסומת ברדיו. האם נשים לא יכולות למלא את תפקיד הפיתוי לא פחות מגברים. בטלוויזיה הן עושות זאת מצוין. האם הדוגמה לשיווק יעיל הם בעלי הבסטות בשוק. גם שם וכמעט לא תמצאו נשים.
לדוגמה: מה רע בקולן של ליאורה גושן, איריס לביא, נאווה סביון או שָרי רז, שמוסיפה לבקר אותי היסטורית שלא אפשרתי לקרניות לקרוא את החדשות בטלוויזיה. רק להזכיר כמה. כרמל מוזמנת להוסיף לרשימה. במידה ויש קולות נשים בפרסומת ברדיו, לא של קרייניות אלא של שחקניות או סתם נשים, אלה נשמעות בתפקיד יֶנטות, נודניקיות, טרחניות ולאו-דווקא מושכות. בטלוויזיה זה שונה. אז מה הסיבה? אילו מדובר היה בהבדל בשעות היום. נניח בשעות הבוקר והצהרים, כאשר נשים אמורות להיות בבית(הנחה מופרכת) הפרסומת משודרת על-ידי נשים ואילו בערב כאשר הגבר המצ'ואיסטי חוזר הביתה הוא שומע קולות גברים.
חיפשתי במאגר המידע של yahoo התייחסות לנושא והוא מצוי בשפע. אני העדפתי לבחור בשתי מדינות, פחות או יותר בגודלה של ישראל, אחת ממזרח אירופה ואחת במערבה. בסקר שנעשה על-ידי האוניברסיטה הרומנית על-שם דימיטרי קאנטמור הפרסומת ברדיו הרומני בכול הקטגוריות נע בין 15-20% נשים ורובם המכריע גברים. למשל בפנייה ישירה לקהל המאזינים היחס הוא 46 - גברים ו-7 נשים. באירלנד המצב שונה לחלוטין. בפרסומת הלאומית היחס הוא 41% נשים ו-59% גברים ואילו בפרסומת המקומית היחס כמעט הפוך 52% נשים ו-48% נשים.
האם דווקא בפרסומת אימצו המפרסמים את הנאמר להלן בתלמוד בבלי "אמר שמואל: קול באשה ערווה, שנאמר 'כי קולך ערב ומראך נאווה'. אמר רב ששת: שיער באישה ערווה, שנאמר 'שערך כעדר העזים'...
אבל אני לא מתכוון להגיע למסקנות די אם אציג את השאלה, לא בחזקת חכם, וודאי שלא כרשע אלא כתָם.