ממציא של המצאה - מוצר או תהליך טכנולוגי כלשהו - המעוניין לנצל את ההמצאה (כלומר, לייצר אותה, למכור אותה או להשתמש בה) בדרך-כלל ירצה למנוע מאחרים לעשות בה שימוש. אחרת, הוא לא יוכל ליהנות מפירות עבודתו: מישהו אחר יוכל להעתיק את המוצר, לייצר אותו ולהפיק רווח. בלעדיות מעלה מאוד את הערך הכלכלי של ההמצאה ולכן הממציא שרוצה, למרות החשש מהעתקה, בכל זאת להפיץ את ההמצאה שלו ולהפיק ממנה רווח יחפש איזשהי הגנה על ההמצאה שלו.
על מוצרים מסוימים ניתן להגן באמצעות הסתרת המידע על המוצר, מרכיביו, דרך הרכבתו וכו'. בתחום הקניין הרוחני מידע חשאי כזה נקרא "
סוד מסחרי". הבעיה היא שלפעמים קשה מאוד לשמור לאורך זמן על המידע הזה.
למשל, עובדים שנחשפים להמצאה כחלק מעבודתם או בצורה אקראית עלולים לגלות את המידע ולהעבירו למתחרה (אומנם אם בעל ההמצאה חתם איתם על הסכם לשמירת סודיות ניתן לתבוע מהם פיצויים אחר-כך, אבל הנזק כבר נעשה - בעל ההמצאה כבר לא יהנה מבלעדיות).
יש גם מוצרים שקל מאוד לנתח במעבדה ולבדוק ממה הם מורכבים וכיצד הם פועלים ("הנדסה לאחור") וכך ליצור גירסה זהה או דומה להמצאה. בעיה נוספת היא שאם רוצים לשמור על סוד מסחרי אז אפשר לעשות שימוש מאוד מוגבל בהמצאה עצמה וגם זה עלול לפגוע ברווחים שניתן להפיק ממנה. זאת בעיה קריטית בעיקר לממציאים עצמאיים או מיזמים קטנים שכל ציפיותיהם לרווח נשענים על הערך של אותה המצאה (וזה בתורו, תלוי בעיקר בבלעדיות).
חברות גדולות מצאו דרכים אחרות להתמודד עם זה: קוקה קולה למשל, שומרת את הנוסחה המדויקת לייצור המשקה כסוד מסחרי אבל השקיעה לאורך השנים הרבה כסף ביצירת מותג מצליח. אומנם ניתן לבדוק את המשקה במעבדה ולעמוד על מרכיביו, אבל ההצלחה האדירה של קוקה קולה בבניית אחד מהמותגים הכי מוכרים ומצליחים בעולם תביא לכך שגם אם מישהו ייצר מוצר זהה לחלוטין לקוקה קולה, הרי שהוא לא ייזכה להצלחה רבה בקרב הצרכנים. ממציאים עצמאיים או חברות שאינן מוכרות כמו קוקה קולה לא יוכלו לפעול כפי שעשתה קוקה קולה.
היתרון העיקרי של סוד מסחרי הוא שאם מצליחים לשמור עליו היטב הרי שאפשר להגן על ההמצאה לאורך זמן רב (לא מוגבל על-פי חוק), אבל זה כאמור מאוד קשה ולפעמים לא משתלם לאבטח מידע באופן כזה.
רישום פטנט זאת דרך אחרת שהחוק מאפשר כדי להגן על המצאה. פטנט עובד כמעט בצורה הפוכה מסוד מסחרי: כאן מבקש הפטנט צריך לחשוף מידע רב על ההמצאה שלו וכל המידע הזה הופך, בשלב מסוים של הליך הרישום, לפומבי לחלוטין. תמורת חשיפת המידע מעניקה המדינה לממציא בלעדיות כמעט-מלאה בניצול ההמצאה. כלומר, הוא היחיד שיוכל לייצר אותה, למכור אותה או להשתמש בה. תהיה לו הזכות המלאה לתבוע בבית המשפט מכל אחד אחר שיבקש לעשות בה שימוש כזה להפסיק את השימוש ולשלם לו פיצויים. הוא גם יוכל למכור את הפטנט שלו לאחר או לתת רישיון לאחר לעשות שימוש כלשהו בפטנט שלו.
עם זאת, ההגנה הזאת שמעניק החוק, אורך חיי הפטנט, מוגבל בזמן (בישראל 20 שנה). לאחר שהפטנט "פג תוקף" כל אחד יכול לעשות בו שימוש חופשי.
חשוב לזכור גם שלא כל המצאה ניתן לרשום כפטנט (בזמן שכל מידע כמובן ניתן לשמור בסוד). במסגרת הליך רישום הפטנט נדרשים לספק מסמכים המעידים על כך שמדובר בהמצאה שהיא אכן חדשה, מועילה, לא מובנת מאליה, מהווה התקדמות המצאתית לעומת המוצר או התהליכים הקיימים והמוכרים וגם ניתנת לשימוש תעשייתי.
כלומר, החוק מציב רף די גבוה לכשירות של פטנט. אם אותה המצאה פורסמה קודם לכן אין אפשרות לקבל הגנה כפטנט, אם ההמצאה היא התקדמות טכנולוגית לא משמעותית לעומת מוצר קיים (למשל, לחבר לעיפרון מחק קטן בקצהו שאינו-כותב), אין אפשרות לקבל הגנה וכו'.
חשוב לזכור שהליך רישום הפטנט הוא גם די יקר ומתמשך, לא רק כיוון שנדרשים להיעזר באנשי מקצוע כמו עו"ד ועורכי פטנטים אלא גם כיוון שאם רוצים לקבל הגנה על פטנט בישראל ובארה"ב - צריך להגיש בקשה לרישום בשני המקומות בנפרד (קל וחומר כאשר מעוניינים לקבל בלעדיות במדינות נוספות). עלויות של שמירת סוד מסחרי לעומת זאת הן לא גבוהות כל-כך בטווח הקצר (בטווח הארוך אולי ההעדפה של סוד מסחרי מונעת רווח עתידי בגלל ההגבלות שמוטלות על השימוש בהמצאה שנובעות מכך).
