הדקה ה-90 במשחק ההסברה: אירופה מובילה

אלו האומדים את תוצאות מלחמת התקשורת ביחסי הציבור של ישראל חייבים להגיע למסקנות מיידיות. חשוב ביותר שנחתור לקדם את זכויות האדם הבסיסיות שלנו כיהודים וישראלים להגדרה עצמית כמדינה. הגיע גם הזמן למתקפת נגד לנרטיב של עזה מבית היוצר של החמאס, שהפך למונח ביתי ברחבי העולם. ישראל צריכה לשלש את מאמצי ההסברה שלה ולשים לעצמה למטרה להגיע אל אלפי הצעירים העובדים לצד 736 חברי פרלמנט של האיחוד האירופי. משרד החוץ חייב להוציא לשליחות ישראלים צעירים בעלי כושר הבעה על-מנת שאלו ינהלו דיאלוג עם הדור הבא של אירופה, בצורה הכי אפקטיבית שאפשר. כישראלי החי פחות מקילומטר מעזה והחווה את "הפסקת האש" השלישית בין חמאס לישראל, שבה נורו בזמן הזה מאות קסאמים לעברנו, אני מבין שעוד יהיו ימים קשים לישראל. מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה", ב-18 בינואר 2009, עזה תקפה את ישראל ב-372 טילי קסאם. ברור לכל ישראלי שהמצב הביטחוני בדרום הינו שביר ביותר, בדיוק כמו תדמית ישראל באירופה הסמוכה. אנו חייבים להיערך בהתאם למאבק הבלתי נמנע עם כלי מלחמה בצורת משטים "הומניטריים" וכן להמשך ירי טילי קסאם, כאשר במקביל יש ליישם אסטרטגיית תקשורת חכמה ואפקטיבית על-מנת לשמר את בני-בריתנו באירופה. בזמן שישראל מציינת 5 שנים לנסיגה מרצועת עזה - העם היחיד בהיסטוריה המודרנית שמסר אדמות תמורת "שלום" לאחר ניצחון במלחמה - חברי החמאס גאונים בלמצוא אמצעים אחרים להמשך ולהחרפת הסכסוך. מאז נצחון והשלטת חמאס ברצועת עזה ב-2007, מלחמת ישראל על עצם זכות הקיום שלה כמדינה עצמאית ריבונית החריפה פלאים. נכון להיום, הודות לתמיכה וסיוע בינלאומי, שלטון החמאס, ארגון הטרור היחיד מסוגו במזרח התיכון השולט על אוכלוסיה אזרחית שלמה, עושה ככל העולה על דעתו כדי לנצח את חזית יחסי הציבור - ומנצח. נראה היום כאילו עזה 'רודפת' אותנו. והנה המשטים הבאים...

ארצות האיחוד האירופי ומנהיגי ממשלותיהן בלעו לחלוטין את הנרטיב הערבי, והם רואים את ישראל כגוליית הענק שבא לרוצץ את ראשו של דוד הקטן והצנום. שעון יחסי הציבור של ישראל מתקתק דקה אחת לפני סיום המשחק, כשאין דרך חזרה. על ישראל לבחון מחדש את האופי והאופן בהם היא מייחצנת את עצמה לעולם, זאת בזמן שהנרטיב הערבי-פלשתיני כבר כבש למעשה את לב הציבור הבינלאומי בכלל והאירופי בפרט, והתנחל עמוק בתודעתו. זוהי תוצאה ישירה של כישלון תקשורתי מוחץ, עוד בטרם יצא המשט לים. דוגמה לכך: תדריך קצר של שגריר ישראל לאיחוד האירופי שהתקיים בתוך ספרייה מקומית בעיר בריסל. הפגישה, שאורגנה על-ידי ארגון "Young Professionals of Foreign Affairs", בנוגע ליחסים בין ישראל לאיחוד האירופי, תוכננה כאמור עוד לפני שמשט הפרובוקציה יצא לדרך. כמעט כל השאלות בפגישה שנשאלו על-ידי המומחים הצעירים שבקהל התייחסו בצורה זו או אחרת לשואה ולגרמניה הנאצית. שאלה טיפוסית מאישה איטלקית צעירה בקהל: "אני מודה שאינני יודעת מספיק על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אבל איך זה שאתם, שחוויתם את השואה, מסוגלים לתת לילדים בעזה לרעוב ללחם?". עוזר פרלמנטרי צעיר של חבר-פרלמנט בלגי הוסיף תובנה משלו: "כיצד עם שחווה דברים כל-כך קשים רק לפני 65 שנה, יכול להתעלם מסבלם של הפלשתינים?". ולקינוח, שאלה שנשאלה בלקוניות נונשלנטית גמורה: "מדוע שישראל תשמור על זהותה כמדינה יהודית? הרי אנו זוכרים את המדינה האירופית האחרונה שביקשה להגדיר את עצמה באופן לאומי, ותראו מה קרה בגרמניה כתוצאה מכך...?".

"זהו מצב מסוכן כאשר חברי האיחוד האירופי בוחרים בעיוורון על-מנת לא לראות ולשמוע את העובדות", אמר לי חבר פרלמנט איטלקי לגבי ייצוג הצד הישראלי בבית הפרלמנט של האיחוד האירופי בעקבות תקרית המשט הבלתי תמים לעזה. הערה זו נאמרה בדרך למסיבת עיתונאים שבה התרחש "לינץ'" חסר-תקדים של נציגי התקשורת נגד אפרים הלוי, שגריר ישראל לשעבר לאיחוד האירופי, שניסה להסביר מה קרה במשט הטרור מנקודת-מבטה של ישראל. שאלות הוטחו לעבר שגרירנו לשעבר האומלל גם מכיוונו של כתב רויטרס, שסוכנותו, אגב, "ערכה" תמונות שהגיעו מן המשט, והסירה את התמונות המפלילות שבהן נראים בבירור נוסעי המשט ה"תמימים" מחזיקים בגרזנים, באלות ובסכינים. אם לא די בכך, כל זה התרחש דקות ספורות לפני ועידה על טרור עולמי, שבה נשאל הלוי, בעזות מצח, על-ידי השגריר הפלשתיני לאיחוד האירופי: "מה לגבי ההאשמה החמורה של הכתב השוודי לגבי גניבת איברים של פלשתינים על-ידי חיילי צה"ל במשך המלחמה בעזה? מדוע סולק כתב זה מישראל לפני חקירה יסודית?". העובדה ששאלות מסוג זה, לגבי מדיניות ישראל, עדיין נשאלות בפורומים בינלאומיים, מצביעה על עומק השנאה ועל דיס-אינפורמציה למהדרין שמטפחים באירופה - כאשר שני אלו נובעים ממערכות הסתה משומנות מצליחות במיוחד, הנודפות ריח חריף של תקופת הרייך השלישי נגד העם היהודי. לא עזרו כל העובדות בשטח שהוצגו על-ידי ישראל בשקיפות גמורה: משט ה"סיוע" בא לערער על ריבונותה של ישראל ומטרת חלק מן המשתתפים הייתה להביא את ישראל לעימות חזיתי ולא לסייע ל"מסכנים הגוועים ברעב בעזה". וגם לא עזר מאמרו המצוין של הפרופסור הנחשב למשפטים, אלן דרשוביץ, בו כתב: "Israel obeyed international law: Legally, the Gaza flotilla conflict is an open-and-shut case".