הם הוכיחו פעם נוספת שלציונות הדתית לא תהא - ויותר מכך, אסור שתהא - הנהגה רשמית מחייבת. אוסף רבנים מטעם עצמם מצאו עניין בסכסוך חברתי פנימי של קהל חשוב בישראל ושרבבו ראשיהם בעניין לא להם.
הם לא בדיוק "מתים" על בג"צ, אבל כשיש להם הזדמנות להצטלם טוב ולהיראות טוב, הם לעולם לא יחמיצו הזדמנות פומבית שכזו, אפילו על גבם של יהודים פשוטים ותמימים, יראי-שמים. אנשי "צהר" כבר מזמן הפכו לכת רפורמיסטית, שעניינה נשיאת חן בעיני האליטות השולטות, נוכח מתיחת פנים - בעייתיות מבחינתם - של היהדות הנושנה. הם עושים זאת כבשעשוע בחלקיקי תצרף (פאזל). אגב כל ניגוח פוליטי סביב דבר הלכה, הללו יגיחו בחידושיהם הנועזים. חידוש ועוד חידוש ואינך מבחין עוד בקווי המתאר של התמונה כולה.
מפליא ומפתיע, שעדיין יושבים ביניהם - ועוד על תקן של דמויות כבוד - תלמידי חכמים, ששיבה כבר זרקה בשערותיהם. משובת הנעורים לסתור כל בניין מיוסד ולהפוך כל סברה ישרה - היא משנתה הפרקטית של "צהר" - לא יאה עוד לרב עיר גדולה לאלוהים, שעודו משמש נשיאה.
פרשת עמנואל הטעונה הביאה את רה-הארגון הזה לחגיגת-ענק של חשיפה תקשורתית בצוק העתים. כשכל האחרים - כולל בני עדות מזרח אצילים, פגועים ונעלבים - ביקשו לחפות על ערוות-דבר לכאורה מתוך אחוות המחנה האחד, נציגי "צהר" בחרו להתכבד בקלונם של עמיתיהם לדת לכאורה. "הצהריסטים" ביקשו - כמו תמיד, ויותר מתמיד - לצאת צודקים, חכמים ונאורים, וקפצו חיש-מהר, במדיהם הססגוניים, אל המים העכורים של ויכוח ציבורי יצרי ועקר.
קו התקשורת הער של "צהר", בעיקר מול אתר האינטרנט מבית
ידיעות אחרונות, חושף שוב ושוב את פרצופם האמיתי של יוצאי בית-מדרש תזזיתי זה. הם פונים תדיר אל הרובד הפרסומי, השיווקי, הצר והרדוד, והם מנצלים כחובבנים פרצות מזדמנות של אייטמים חמים, כדי לבלוט ולהתבלט.
בכל מהלכיהם ההיסטוריים של הוגי-דעות רבניים מהפכנים, מעולם לא נראתה הדת היהודית כמשבצת צבעונית מרצדת בתוך שלל ידיעות רכילאיות חושפניות. כך, למשל, בכל ימי חלדו הרב קוק לא הפנה עורף ליריביו מבית, אל מול קנאי דת לוחמניים שבאו עימו חשבון נוקב. לבטח לא עשה זאת כדי לגזור קופונים מיידיים.
תרבות ה"שלוף" של רבנים מקוונים (י"א מקוּמְבּנים) מבית "צהר" הייתה זה מכבר חוכא וטלולא. כל בר-דעת מבין, כי הקלות הבלתי-נסבלת הזאת של פסיקת הלכה היא רעה חולה, ויותר משיש בה כדי להאיר את חשכת האטימות ולחפות על נחשלות, הרי שהיא מבליחה חליפות כדי לתת אישור קיומי למייסדיה.
תנועה חברתית משמעותית, שהחלה את דרכה מתוך קירוב לבבות לעולם התורה, תוך כדי יצירת הזדהות ומעורבות בחייהם האישיים קהילתיים של נושאי דגלה ברוח החיים העכשוויים - הייתה לשלוחה יחצנית של משרד פרסום עצבני.
ממעמידי חופות מבוקשים עבור רחוקים ומנותקים, החוששים להכניס רב לעריכת קידושין - הם היו לחם-חוק בשירות מהרסים ומחרבים, המשתמשים בהם כקלף מיקוח מול היהדות המתגוננת.
בפרשת החינוך הפנימית קהילתית של חסידות סלונים, אנשי "צהר" איבדו את כל שאריות הסימפטיה, שעוד רחשו להם פה ושם. הם שפכו את התינוק עם מי האמבטיה. הם נראו מתחסדים ונלעגים. בהתנהגותם המופקרת הנוכחית, הם חצו כל קו לגיטימי של סולידריות דתית יהודית בסיסית.
מעתה כל ציטטה חסידית, שתצא מפיהם של אדמו"רי "צהר", כרוכה בחוצפה ועזות מצח. מי שהפקיע עצמו בדעותיו המקוממות מהמכלול הערכי של עולם ההגות היהודי, על מאורותיו וצלליותיו - אל יהא לו חלק בו.
אנשי צהר! הטו אפוא את אוהליכם מחוץ לכל המחנות.