1. המטרה המרכזית של ההגנה ביום השני לעדותו של בנימין נתניהו הייתה לקעקע את הטענות שבבסיס כתב האישום בתיק 4000. המדינה טוענת, כי בדצמבר 2012 הייתה הסכמה שוחדית בין נתניהו לבין שאול אלוביץ: סיקור חיובי בוואלה תמורת הקלות רגולטוריות לבזק. וואלה, נזכיר, היה בבעלות בזק שהייתה בבעלות אלוביץ. נתניהו ואלוביץ מכחישים מכל וכל טענה זו, ונזכיר שהשופטים כבר הציעו למדינה לרדת מסעיף השוחד ולהמשיך רק בסעיף המרמה והפרת האמונים; התביעה דחתה את ההצעה. מאחר שלא ניתן להוכיח שמשהו לא קרה, ההגנה מבקשת להראות זאת בצורה נסיבתית: מה אירע ומה לא אירע לאחר אותה הסכמה נטענת. לשיטתה, הסיקור בוואלה היה שלילי מאוד - במיוחד בתקופה הקריטית שערב בחירות ינואר 2013 - ובמקביל נתניהו קידם בהמשך השנה את רפורמת השוק הסיטונאי, אשר פגעה קשות בבזק. 2. אירוע שולי הסעיר את הרוחות בדיון ומחוצה לו. אביעד גליקמן צייץ קטע מתוך מה שהוצג לבית המשפט כאחת מהודעותיו של נתניהו במשטרה, בהן אמר שהוא רצה לשוחח עם אלוביץ על בזק ו-yes - ההפך מדבריו בעדותו היום, לפיהם מעולם לא שוחח עם אלוביץ על בזק. ההגנה טענה שהדברים סותרים את ההקלטה והתמליל, שם אמר נתניהו ששוחח עם אלוביץ על yes ומיד תיקן את עצמו ואמר שהמדובר בוואלה. התביעה סברה שההגנה מאשימה אותה בהטעיה ואף בשקר, וציינה שהמסמכים הוגשו בהסכמה לפני שנתיים. עד מהרה התברר שכל מבוקשה של ההגנה הוא להוציא את המסמך מן התיק ושהתביעה מסכימה לכך, שכן ברור לכל שנפלה טעות בהודעה (הבלתי-חתומה). אבל נתניהו היה משוכנע שמדובר בשקר מכוון שהוביל לכתב האישום נגדו (ותקף בגסות את גליקמן), ונמצאו מי שהדהדו החוצה את כל הסיפור. באופן בלתי מפתיע, טלי גוטליב מיהרה לקרוא לעצור את התובעת יהודית תירוש. לאחר אחת ההפסקות, נתניהו אמר מיוזמתו: "חברת כנסת מאוד דעתנית אמרה שצריך לעצור את התובעת. אתם מבינים שזה לא משקף את דעתי, ההפך מזה". 3. ביסוד תפיסתו התקשורתית של נתניהו, כפי שהציג אותה, עומדת הטענה שהתקשורת בישראל מוטה לשמאל ולכן הוא חיפש דרכים לאזן אותה וליצור אמצעי תקשורת פרו-ימניים. חייבים לומר, שיש לא מעט מן האמת בטענה זו, ודאי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום (המחצית הראשונה של העשור הקודם), והיא גורם מרכזי לירידת כוחה של התקשורת כיום. שאלה אחרת היא, האם ראוי (מבחינה ציבורית) שראש הממשלה ינסה לתווך במכירת אמצעי תקשורת ישראלים - ידיעות אחרונות, מעריב, וואלה - לאילי הון המקורבים אליו במטרה לשנות את אופן הסיקור שלהם. לנקודה זו קשורות גם עשרות שיחות הטלפון של נתניהו בינואר 2013 (חודש הבחירות) עם שלדון אדלסון ועמוס רגב, אז הבעלים והעורך הראשי של ישראל היום. נתניהו הציג זאת מול אפס שיחותיו של אלוביץ, כדי להראות שלא הייתה לו הבנה כלשהי עם האחרון. אחרים יטענו, כי זוהי הוכחה למידת השפעתו על מה שזכה אז לכינוי "ביביתון". 4. נתניהו תיאר בפירוט רב את ארוחת הערב המפורסמת במעון ראש הממשלה עם בני הזוג אלוביץ, לפני 12 שנים. ייתכן שפירוט זה יעמוד לו לרועץ אם בהמשך יטען שאינו זוכר, במיוחד כאשר אמר שהייתה זו ארוחת כמעט חסרת חשיבות מבחינתו. במקביל, נתניהו אמר פעמים רבות שלא זכר פרטים, אלא נזכר בהם רק בהכנה לעדות - בהחלט סביר, אך מעלה את שאלת משקלם של פרטים אלה. 5. השופטים המשיכו בגישתם המקלה. לאחר שאתמול אפשרו לנתניהו לנאום במשך שעות בעניינים שאינם קשורים למשפט, היום הם אפשרו להגנה להציג שורה של פרסומים בוואלה, שכבר הוצגו מזמן לשופטים, וביקשו את התייחסותו של נתניהו לתוכנם. בנקודה מסוימת הם העירו שזה נראה מיותר, אך היה זה די מאוחר. בימים הבאים מן הסתם יהיו עוד הרבה פרסומים כאלה, ואם השופטים לא יציבו את הגבול - העדות תימשך שעות רבות מאוד, אולי רבות מדי.

ציטוט היום

זה שאנחנו לא אומרים שום דבר, זה לא אומר שאנחנו מסכימים (התובעת יהודית תירוש). אנחנו מודים לכם שאתם לא אומרים (השופטת רבקה פרידמן-פלדמן). גם אני לא אמרתי כלום (הסניגור ז'ק חן). אנחנו מודים גם לך (פרידמן-פלדמן).