ועדת החוקה המשיכה השבוע להכין לקריאות שנייה ושלישית את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד-, 2024, שיזם ח"כ ארז מלול. מוצע לקבוע כי הממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים מעבר לסכומי ההשתתפות של הממשלה כיום בתקציבי המועצות הדתיות, על-פי אמות מידה שוויוניות שייקבעו על-ידי השר לשירותי דת בהתייעצות עם שר האוצר. עוד מוצע להחיל את התיקון על מועצות דתיות במועצות אזוריות וכן על מועצות אזוריות ורשויות מקומיות שאין בהן מועצה דתית. בדברי ההסבר להצעת חוק נכתב כי מטרת תיקון היא לאפשר לשר לתקצב שכר ותקנים של רבנים ובלניות בנוסף על סכומי ההשתתפות שמקבלות מועצות דתיות מהממשלה, וזאת מבלי שהרשות המקומית תחויב בסכום השתתפות מקביל, והכל כפוף לתקציב המאושר במשרד לשירותי דת. עם זאת, סגן יועמ"ש ועדת החוקה ונציגי משרד האוצר, טענו כי משמעות נוסח החוק יכולה להתקיים לגבי כל נושאי המשרות במועצות הדתיות. עו"ד אלעזר שטרן, סגן יועמ"ש הוועדה: "יש בהסדר המוצע חריגות שכן מדובר בשני מסלולים תקציביים נפרדים לאותו גוף שכל אחד מהם מגיע ממקור אחר שמחליט למה הוא מיועד - אחד מגיע מהממשלה למועצות הדתיות שמחליטות כל אחת איך לתקצב בהתאם לצרכיה, והמסלול השני שבהצעת חוק - המסלול הישיר של השר לשירותי דת שקובע את מטרת התקצוב, כשיש לזכור שהוצאות השכר והתקנים הם דבר שאמור להיות כלול בתקציב הכללי שהמדינה נותנת למועצות הדתיות. זה דבר חריג. השוני המהותי בין הדוגמאות שניתנו הוא שהן בעיקר התייחסו לתמיכות ופה מדובר על תקצוב ארוך טווח. זה מעורר גם את שאלת היחסים בין השלטון המרכזי למקומי ומייצר מתח בהקשר זה ביניהם. היבט נוסף הוא שהמונחים מאוד מאוד רחבים של הוצאות שכר ותקנים ויכולים לכלול עובדי ניקיון מזכירות ועוד, שאינם תואמים את תכלית החוק. גם אם המנגנון לא היה חריג, על הנוסח להתאים לתכלית החקיקה". היו"ר רוטמן: "יש צדק באמירה כי מדובר בדבר לא נפוץ ביותר, אך בחוק הרבנים דיברנו על רבני המועצות האזוריות, בלניות, קייסים אתיופיים, רבנים של העדות, רבני גוש-קטיף - שזו הסדרה של מנגנון קיים ועובד, בשל מודל התקצוב שלא עובד. בנוגע למתח בין שלטון מקומי למרכזי, אם שר מביא כסף צבוע לתקן, הכל בתחומי התקציב שלו - אם זה מתאים לעירייה היא תיקח. למה זה חריג? כמעט כל משרד ממשלתי שרוצה לתקצב פרויקטים לרשות מקומית, מוציא קול קורא ואין עליו מגבלה סטטוטורית שאומרת מה יהיה אחוז ההשתתפות של עיר. למשרד לשירותי דת יש הוראה חריגה שהוא כפוף לכלל של 60:40. כאן אומרים שבנושא התקנים לא יהיה כפוף לכלל". עו"ד מירה סלומון, מרכז השלטון המקומי: "לשלטון המקומי יש מעט מאוד תפקידים סטטוטוריים, כלומר שחובה למנותם. את רוב התפקידים הרשות ממנה על דעתה. בתפקידים הסטטוטוריים יש צורך באישור המשרד הממשלתי. בהיבט של קביעת תקנית תוך תקצובם - הדבר הקרוב ביותר מכוח חוק הוא קביעת תקנים של עו"סים במחלקות לשירותים חברתיים בתקנון שנקבע מכוח חוק שירותי הסעד - השר ומנכ"ל משרד הרווחה מוסמכים לקבוע הוראות ומפתח תקנים, של מספר העו"סים ביחס למספר התושבים ברשות, ומתקצבים ב-75% מדינה ו-25% הרשות. יש נוהג והסכמות שהמינימום הוא תקצוב של 75%. גם הרבש"צים שמבוקש לעגן תפקידם בחוק, עובדים כיום כעובדי הרשות המקומית ומתוקצבים ע"י משרד הביטחון באופן שוטף. המורכבות לגבי קביעת התקנים הללו קיימת והרשות המקומית לרוב מנסה להגן על עצמה ע"י קביעת תקנים זמניים". יהודה אבידן, מנכ"ל המשרד לשירותי דת: "המשרד מראשיתו קיבל חריגות של קיפוח מובנה והחוק ממשיך את הקיפוח. אין סיבה שהמשרד לא יהיה כמו שאר משרדי הממשלה. נכנסנו לחלוקה מעוותת של 60:40. במועצות אזוריות נכנסנו למנגנון חריג נוסף - בגלל ריבוי הפונקציות כמו בלניות ורבני ישובים, כשאנחנו מסתכלים על גודל הישוב. ללא המסלול הזה, במועצות אזוריות, צורכי הדת היו מקריסים אותן. מכיוון שאנחנו מתקצבים את הבלניות ורבני היישובים, המועצה האזורית מקבלת השתתפות רק של 40% כי אני כמשרד נושא בנטל שאני לא יכול להביא דרך מנגנון התקצוב. לא לחינם השלטון המקומי והאזורי תומכים בהצעת חוק, כי אם זה לא יקרה, יוטל על המועצות האזוריות נטל כלכלי שלא יעמדו בו, איש לא ייקח על עצמו להפעיל מקוואות ולהעסיק בלניות". ח"כ יואב סגלוביץ': "התהליך לא נכון. אם היה שיג ושיח בין כל הגורמים בוודאי היינו מקבלים תוצאה טובה יותר, והייתה הצעת חוק ממשלתית. כאן יש ציר עוקף. במבט על, נותנים כרטיס פתוח להמשך הדרך לקביעת תקנים ברשות מקומית. אי-אפשר להעביר מתקנה לתקנה, אבל בתקציב הבא התקנה תהיה פי 2 תיאורטית ואת הפתח הזה חייבים לסגור. יש הבדל דרמטי בין תקן קבע לתקן זמני".