הבעלים טענו בעתירה, כי אין צורך ביטחוני חשוב בהריסת המבנים, שכן שנים ארוכות לא עשה צה"ל דבר בעניינם. עוד טענו לפגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין, בכך שלא נשקלו חלופות להריסה. אולם, כשר קיבל את עמדת המדינה ודחה על הסף את העתירה, באומרו שהבעלים עשו דין לעצמם בבנייה הבלתי-חוקית ושאין עילה להתערבות בהחלטתו של צה"ל, שכן הבקשה להחרגה נדונה לגופה ובצורה עדכנית. כשר מציין, כי צו איסור הבנייה ליד הגדר נובע מכך שבנייה שכזאת פוגעת באופן ממשי באפקטיביות הביטחונית שלה. בהפעלת סמכות זו, "על המפקד הצבאי לאזן כראוי בין צורכי הביטחון לבין האינטרסים הפרטניים של תושבי האזור. עם זאת, כפי שציין בית משפט זה לא אחת, שיקול הדעת המוקנה למפקד הצבאי בהפעלת סמכות זו הוא רחב ביותר, ובית המשפט לא ימיר את שיקול דעת המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו. על כן, בפני המבקש את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות מסוג זה, עומדת משוכה גבוהה". לדברי כשר, "העותרים לא הצביעו על פגם שנפל בשיקול דעתו של המפקד הצבאי בהחלטתו, אשר יש בו כדי להצדיק התערבות בהחלטה המצויה בליבת סמכותו, שיקול דעתו ומומחיותו". אין גם יסוד לטענה בדבר פגיעה בזכות הקניין, שכן "אין משמעה של הזכות לקניין כי לפרט עומדת הזכות לבנות בניגוד לדין ובניגוד לדיני התכנון והבנייה החלים עליו". לפנים משורת הדין ולצורך התארגנות, הצו הארעי יפוג בסוף ינואר ואז ניתן להרוס את המבנים - כאמור, 21 שנים לאחר שהוקם אחד מהם. הבעלים חויבו בתשלום הוצאות בסך 2,500 שקל. השופטים נעם סולברג ודפנה ברק-ארז הסכימו עם כשר. את הבעלים ייצג עו"ד מאלק עבידאת, ואת המדינה - עו"ד שלי רובינסון.