בעולם שבו הרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו, ילדים ובני נוער מוצאים עצמם חשופים לאתגרים לא מבוטלים בתחום הפרטיות. מידע אישי, כגון תמונות, סרטונים ופרטים אישיים, נאסף, מעובד ומפורסם לעיתים ללא שליטה מספקת. תופעה זו מעלה צורך דחוף בהגנה וביצירת מסגרת חוקית שתאפשר לילדים למחוק מידע אישי שאינו רלוונטי או פוגעני. הוועדה לזכויות הילד בבנסת קיימה (יום ג', 14.1.25) דיון שעסק ב"זכות להישכח". "בעידן הדיגיטלי, פעולות ומידע רב באשר לאדם מתועדות באופן דיגיטלי בפלטפורמות השונות, כאשר ללא פעולה אקטיבית של מחיקת מידע, האינטרנט 'לא שוכח' את המידע", אמר יו"ר הוועדה, ח"כ אלי דלל, שהדגיש את החשיבות הרבה של הזכות להישכח, במיוחד עבור קטינים, והסביר כי מדובר על אוטונומיה ושליטה בסיפור החיים הדיגיטלי, הגנה על מידע אישי, ואפשרות לשיקום או למחילה במקרים של בריונות או פגיעות אחרות ברשת. נציגי משרד המשפטים, הרשות להגנת הפרטיות, הנהלת בתי המשפט, הסנגוריה הציבורית, משרד החינוך ומשרד הרווחה והביטחון החברתי, הביעו תמיכה עקרונית בעיגון הזכות בחקיקה. מנגד, נציגי המשטרה ציינו כי במקרים של עבירות פליליות, למידע ברשת יש משקל משמעותי בהוכחת חפות או אשמה ולכן נדרשים איזונים מתאימים.

תקנות ה-GDPR כמודל מוביל

תקנות הגנת הפרטיות האירופיות (GDPR) שינו את חוקי המשחק בתחום הפרטיות והמידע האישי. התקנות מעניקות לכל אדם את הזכות לדרוש מחיקת מידע אישי כאשר הוא אינו מדויק, רלוונטי או הולם. עבור ילדים, התקנות מספקות הגנה מוגברת, מכירות ברגישותם ומאפשרות להורים לפעול בשמם במקרים המתאימים. בשנים 2018-2014 התקבלו באיחוד האירופי למעלה מ-2.4 מיליון בקשות להסרת תוכן, כאשר כ-5% מתוכן הוגשו בשמם של ילדים ובני נוער. בישראל, הזכות להישכח אינה מעוגנת בחוק. החוק הקיים מאפשר תיקון מידע אישי במקרים בהם הוא אינו נכון, אך אינו מספק מענה מלא למחיקת מידע פוגעני או שאינו רלוונטי. הצעות חוק שהוגשו בנושא בשנים האחרונות נותרו בגדר טיוטות בלבד. בעוד שבמדינות אחרות עיגון הזכות נחשב למהלך חיוני, בארץ בתי המשפט נמנעים לעיתים מהכרעה בנושאים אלו.