תוכניות הלימוד המשולבות, הן מסלולי העילית של כל פקולטה למשפטים כיום. הביקוש בשוק העבודה לאנשים בעלי רקע משולב הוא גבוה במיוחד. הסטודנטים של היום כבר לא מסתפקים בתוכנית הלימודים הסטנדרטית ומחפשים ערך מוסף. סטודנט למשפטים שואל עצמו האם העולם הולך לקראת התמחות בעלת ספציפיקציה רבה יותר או שמא נרכשת הערכה רבה יותר לידע רוחבי?
הבחירה בלמידה במסלול משולב היא בחירה לא קלה מצד אחד, אך גם מקלה על הצורך האמיתי להחליט "מה אנו רוצים להיות כשנהיה גדולים", מצד שני. אני מניח שלכל אחד מן הסטודנטים בכיתתי, כיתת המסלול המשולב "משפטים-חשבונאות/משפטים-כלכלה", ישנן את סיבותיו הוא. בין אלו, ניתן לשמוע מספר סיבות שחוזרות על עצמן. המנטרה של "ערך מוסף" היא אחת מן הביטויים המוכרים בהקשר זה, שמעידה בד"כ על סטודנטית או סטודנט שידעו מראש שהם רוצים להיות עו"ד או רו"ח למשל והתואר הנוסף עבורם הוא בבחינת ערך מוסף.
הגם שאין להמעיט בערכה של בחירה זו, הרי שיש לה מחיר לא קטן. עולם הפרקטיקה של כל אחד מן התארים לא בהכרח נפגש עם העולם השני, אלא מקיים חפיפה חלקית ביותר. הקושי לרוב, הוא חוסר המודעות או הידיעה, טרם קבלת ההחלטה על מסלול לימודים, אודות התוכן העיוני האמיתי של כל תואר. כך למשל, סטודנט שמגלה עניין רב במשפט הפלילי, לא בהכרח ישתמש בידע החשבונאי שצבר במהלך התואר. כך גם סטודנט שמעוניין להיות רואה חשבון מבקר, לא בהכרח ישתמש בידע שצבר אודות המשפט הציבורי בשנה הראשונה ללימודיו.
קושי נוסף שחשוב לקחתו בחשבון הוא מידת ההעמקה בחומר בכל מקצוע. לרוב, סטודנטים במסלול המשולב לא מוצאים את הפנאי להתעמק בתחום אחד, היות שהתחום השני מחייב מידה לא קטנה של תשומת לב והשקעה, הן במהלך הסמסטר והן בתקופת המבחנים. הסברה הרווחת בקרב מועמדים שאינם סטודנטים היא שמי שעושה תואר משולב, יוצא עם "כפל השכלה". סברה זו נכונה במידה חלקית.
תארים משולבים בנויים כך, שהסטודנטים מבצעים בעיקר את קורסי הליבה ("קורסי חובה") ומוותרים על קורסים רבים אחרים, להם זוכים סטודנטים "רגילים". כמות הקורסים הכפולה שקיימת להם, מחייבת סטודנטים משולבים "לשרוד" את הקורסים. רק המוכשרים ביותר בכיתה, מצליחים להגיע לרמת ההעמקה הרצויה. אחרים, אומנם מבינים לרוב את החומר ואף עשויים להצליח בבחינה, אך מטען הידע שנשאר להם מכל קורס אינו תמיד מיטבי.
למרות כל אותם חסרונות, למסלול משולב ישנן סגולות ויתרונות שערכן לא יסולא בפז. סטודנטים משולבים מתברגים ביתר קלות בשוק העבודה; מקבלים יחס מועדף בראיונות עבודה, לרוב באופן מוצהר; וזוכים ל"תהילה" רבה הן בעולם האקדמיה והן בעולם הפרקטיקה. במשרד רואי חשבון למשל, הרצון לקבל סטודנט בעל ידע בקריאת חוק והבנת משפט מביא משרדים אלו להקל ברף הציונים לקבלה לעבודה כאשר מדובר בסטודנט משולב. ההנחה המובלעת שאת החשבונאות ממילא יוכל הסטודנט ללמוד במשרד, בעוד שאת הידע המשפטי, יביא איתו מן האקדמיה. בצורה דומה, משרדי עורכי דין מסחריים, המהווים נתח השוק העיקרי בעולם המשפט, מעדיפים סטודנטים בעלי אוריינטציה כלכלית/חשבונאית. סטודנט "רגיל" שקיבל 100 בקורס בדיני חוזים, כך הם מניחים, עלול למצוא עצמו מול שוקת שבורה כאשר יהיה עליו לכתוב חוזה שבמסגרתו עליו, למשל, לקחת בחשבון ולהעריך מספרית את השפעת האינפלציה לאורך השנים או למשל, את הפחת הנצבר בגין רכוש הצדדים לחוזה.
ברמת הכללה גבוהה יותר, ניתן לומר שמלבד הידע המקצועי הדו ערכי, סטודנטים במסלולים משולבים זוכים לפריזמה רחבה יותר על תחומים שונים ומגוונים. באופן טבעי, לכל מקצוע ישנם משקפיים בעלות עדשות בגוון מאד מסוים שדרכם רואה סטודנט את עולמו המקצועי. דווקא מבט מכיוון שונה מאד ולא בהכרח משיק, עשוי ליצור תמונה רחבה יותר ומדויקת יותר. סטודנטים משולבים זוכים להערכה רבה, בשל יכולתם "להבין עניין" מהר יותר, בשל הרקע הרחב שיש להם. שותפים בכירים במשרדים ומרצים משני הסקטורים של התואר המשולב מביעים בגלוי, הן בשיעורים והן מחוצה להם, את החשיבות הרבה שיש לראיה רחבה זו. כך למשל, כאשר מרצה לדיני מיסים בביה"ס למשפטים יכתוב נוסחה או שתיים על הלוח בכיתה רגילה, עלול הוא להיתקל בפרצופים מבועתים ושאלות לרוב, בעוד שבכיתה משולבת הדבר יראה טבעי לחלוטין. באופן דומה, מרצה לביקורת דוחות כספיים, ידבר ביתר פשטות וקלילות על משמעותו של חוק החברות עבור רואה החשבון המבקר, בכיתה משולבת, בה הסטודנטים הכירו זה מכבר את החוק במסגרת הקורס בדיני תאגידים.
השאלה האם העולם הולך לקראת התמחות בעלת ספציפיקציה רבה יותר או שמא נרכשת הערכה רבה יותר לידע רוחבי, היא שאלה טובה שאין לה תשובה חד-משמעית. הברירה היא בידי המתעניין בלימודים גבוהים להחליט "מה ירצה להיות כשיהיה גדול" ואם אינו יכול להחליט, תמיד פתוחה בפניו האפשרות ללימודים אינטר-דיסיפלינריים. כאמור, עליו לקחת בחשבון שבצד היתרונות הרבים והחשובים, דרושה השקעה רבה, עבודה קשה ורצון אמיתי להצליח.
