"פתרון בעיות וסכסוכים בדרכים אלימות, ובפרט באמצעות סכינים, להבים וחפצים חדים אחרים, היא תופעה שיש להילחם בה ולעשות ככל הניתן כדי למגרה". כך קובעת (26.3.25) שופטת בית המשפט העליון, רות רונן. היא החמירה משמעותית את עונשו של עדנאן נורי, מ-4.5 ל-6.5 שנות מאסר, לאחר שהודה והורשע בחבלה בכוונה מחמירה, שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנות מאסר. נורי פצע קשה באוקטובר 2022 מנהל בחברת קלדרון, בה הועסק בעבר יחד עם אחיו, שטען שקיבל שכר נמוך מזה לו ציפה חודש (3,000 שקל לעומת 6,000 שקל). הוא שיסף שלוש פעמים את פניו וצווארו של המנהל, אשר הורדם והונשם, היה בסכנת חיים, נותח וסבל שבץ מוחי; נקבעו לו 96% נכות. בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מירב גרינברג) קבע מתחם ענישה של 8-4.5 שנות מאסר וגזר את העונש בתחתיתו. לדברי רונן, "גזר הדין של בית המשפט המחוזי חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת, ולכן מן הראוי להתערב בו ולהחמירו... רק כפסע היה בין הנכות הזו לבין אפשרות שהמתלונן היה מאבד את חייו כתוצאה מהתקיפה של המשיב. מדובר אם כן בנסיבות יוצאות דופן בחומרתן. פתרון בעיות וסכסוכים בדרכים אלימות, ובפרט באמצעות סכינים, להבים וחפצים חדים אחרים, היא תופעה שיש להילחם בה ולעשות ככל הניתן כדי למגרה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר האלימות, על תוצאותיה המזעזעות, מתוכננת מבעוד מועד, וכאשר הנאשם מכין רכב ונתיב מילוט, ומפקיר את קורבנו לבדו כשהוא פצוע ושותת דם. "לבית המשפט תפקיד חשוב במאמץ זה, ועליו להקפיד להשית עונשים הולמים לחומרת העבירות. זאת כאשר נגזר דינם של נאשמים בעבירות אלימות בכלל; ובעבירות אלימות שנעשות בכוונה מחמירה, לאחר תכנון ובאמצעות חפצים חדים, בפרט. מעבר לשיקולי הלימה, חשוב להחמיר בענישה במקרים אלה משיקולים של הרתעת היחיד והרבים. מכלול הנסיבות במקרה דנן מחייב קביעת מתחם ענישה הולם – ולטעמי מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא אינו כזה". לדברי רונן, "גם השוואה לפסיקה הנוהגת אליה הפנה בית משפט קמא, ולמדיניות הענישה הנלמדת ממנה – מביאה למסקנה לפיה המתחם שנקבע על ידיו הוא מקל מדי... בכל המקרים בהם הנאשם השתמש בסכין או בחפץ חד כדי לבצע את העבירה, נגזרו על הנאשם בסופו של ההליך המשפטי לפחות 6.5 שנות מאסר בפועל (וגם עונש זה נגזר לאחר שבית משפט זה הבהיר שאין מדובר בעונש הממצה את חומרת המעשים)". רונן מציינת: "כמעט למותר לציין שאין מקום לקבל את טענתו של בא-כוח המשיב, לפיה האחרון התכוון לגרום ל'נכות קלאסית' ולא לנכות הקשה שנגרמה בסופו של דבר למתלונן, וכי יש בכך כדי להקל עימו. יהיו כוונותיו של המשיב אשר יהיו – היה עליו להבין כי דקירה, שיסוף או חיתוך בשרו של אדם אחר (ובוודאי כשמדובר בחתכים ודקירות בפניו ובצווארו של הקורבן), עלולה להוביל לא רק לתוצאות המזעזעות שגרם המשיב למתלונן, אלא אף לתוצאות טרגיות הרבה יותר". רונן מזכירה שהעונש המירבי הוא 20 שנות מאסר. "בין אם מדובר בנקודת מוצא או נקודת מכוון, היה על בית המשפט המחוזי להתייחס לעונש המירבי הקבוע בחוק. בקביעת תחתית מתחם שהיא פחות מרבע מהעונש המרבי – לא התייחס בית המשפט לעונש המירבי, וזאת חרף קביעתו לפיה נסיבות העבירה הן חמורות". מתחם הענישה צריך היה להיות חמור יותר, ובתוך המתחם שנקבע - העונש היה נמוך מדי. רונן גם הכפילה את סכום הפיצוי בו חויב נורי, ל-80,000 שקל. השופטים דפנה ברק-ארז ועופר גרוסקופף הסכימו עם רונן. את המדינה ייצגה עו"ד יעל שרף, ואת נורי - עוה"ד אמיר נבון ושי יעקב.