התגייסות אנשי חוק ומשפט בכירים ביותר למסע לחצים מוסווה על בית המשפט הנכבד, שאמור לגזור את דינו של מר הנגבי, היא התגייסות "פוליטית" שנועדה לספק את רצונם של המאוכזבים. שופטים בכירים לשעבר המתבטאים בתקשורת ודורשים, בצורה מתוחכמת, הטלת קלון; אנשי פרקליטות המדינה לשעבר שיש להם עדיין השפעה ציבורית המנסים לגמד את ה"הישג" של הנגבי על-ידי רמיזות עבות מאוד לצורך בהטלת קלון - אינם פועלים אלא מתוך מניעים "פוליטיים" ולא מתוך מניעים משפטיים טהורים, או של טובת הציבור. את התופעה המכוערת הזו אין אפשר להסתיר.
יש לתת לבית המשפט לעשות את מלאכתו נאמנה, כפי שעשה זאת עד עתה. הציבור איננו טיפש עד כדי כך. ראויים בהקשר זה דברי המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט חיים כהן ז"ל: "אם יש דעה אחת שעליה מסכימים כנראה כל שופטי בית המשפט העליון, הרי היא בדבר הצורך של הרשות השופטת באמון הציבור. הנשיא שמגר אמר וחזר ואמר כי 'שלטון החוק כרוך בשמירה מתמדת על האמון במוסדות המשפט', הווה אומר, שכדי להבטיח שלטון החוק - או, ליתר דיוק, שלטון המשפט - בעם, צריך העם (הדמוקרטי) לקבל על עצמו את עול השלטון הזה; וכדי שיקבלו מרצונו, צריך שירחש אמון במשפט ובשופטים".
אם בית המשפט ימצא לנכון להטיל על
צחי הנגבי קלון, הוא יעשה זאת ללא מורא ופחד. כל מסע לחצים עליו הוא זהה ל"מינויים הפוליטיים" הבזויים של מר הנגבי. תנו למשפט ולבית המשפט להתנהל ללא פוליטיקה.
כדי לעקור את התופעות הנלוזות הללו, יש צורך בשינוי התרבות הניהולית הכללית במדינה, ובכלל זה, התרבות הפוליטית.