הבשורה הגדולה ביותר בדוח היא צמיחתה המרשימה של האנרגיה הסולארית. ישראל מציגה את אחד ההספקים הסולאריים הגבוהים בעולם לנפש - פי שישה מממוצע מדינות ה־OECD. בשנת 2023 נוספו כ־900 מגה־ואט להספק המותקן, מגמה שצפויה להימשך גם בשנים הקרובות. עם זאת, כ־88% מהחשמל בישראל עדיין מופק ממקורות לא מתחדשים, בעיקר גז טבעי. האנרגיה הסולארית מוגבלת בשעות החשכה ובחודשי החורף, ועדיין אין בישראל פריסה רחבה של אמצעי אגירה שיאפשרו גמישות תפעולית.

הפחם: סוף עידן

לפני עשור, הפחם סיפק כמעט 60% מהחשמל בישראל. ב־2023 הוא ירד לשפל של 17% בלבד - והצפי הוא להמשך הירידה. תחנות פחמיות באשקלון ובחדרה ייסגרו בהדרגה או יוסבו לגז, בהתאם למדיניות המשרד להגנת הסביבה. התחליף לפחם הוא הגז הטבעי - שמהווה כיום 71% מייצור החשמל. מאגר לוויתן ממשיך להוביל, אך מאגר כריש־תנין הצטרף ב־2023 כשחקן משמעותי, גם בהקשר של תחרות והוזלת עלויות.

החשמל יוצא מידי המדינה

מהפכה שקטה, אך עמוקה, מתחוללת במבנה הבעלות על ייצור החשמל: בשנת 2014 ייצרו גורמים פרטיים רק 16% מהחשמל. בשנת 2023 - הם מייצרים 54%. חברת החשמל נסוגה ממרכז הבמה, והתחרות גוברת. זה חלק מרפורמה שמטרתה להגביר יעילות ולשפר שירות. עם זאת, המדינה עדיין שולטת ברשת ההולכה והחלוקה, ובהסדרה הכוללת של השוק. יצרני החשמל הפרטיים מביאים חדשנות - אך נדרשת אסדרה מדויקת כדי למנוע פערי איכות או מונופולים אזוריים.

המחירים: לא מה שחשבתם

מחירי החשמל בישראל נשמרו יציבים יחסית בשנים של משברים עולמיים - אך הדוח מבהיר כי אין מדובר במדינה זולה. מחיר ממוצע של 0.13 אירו לקוט"ש ממקם את ישראל במרכז טבלת ה־EUROSTAT, ולא בתחתיתה. הזינוק הגדול ביותר נרשם בשנת 2022 בעקבות משבר האנרגיה שפקד את אירופה, אולם ישראל בלמה עליות חדות בזכות הגז המקומי. יציבות - כן. זול - לא בהכרח.

צריכת חשמל: אנחנו אלופי העולם

צריכת החשמל לנפש בישראל גבוהה ב־70% מהממוצע באירופה. הסיבה: רוב האנרגיה הביתית באירופה מבוססת על גז (בעיקר לחימום), ואילו בישראל - כמעט כל צריכת האנרגיה היא חשמלית. כשליש מצריכת החשמל במשק נובעת מהמגזר הביתי. המגזר העסקי, החקלאות והתעשיה יחד מהווים את השאר - אך משפיעים פחות על העומס בשעות השיא.

ירידה בפליטות, אך עדיין לא נקי

הבשורה הירוקה: ירידה של 43% בפליטות פחמן דו־חמצני לנפש מאז 2012. גם פליטות מזהמים כגון תחמוצות חנקן וגופרית מצויות בירידה מתמשכת. הנתונים הללו מתאפשרים בזכות מעבר לגז טבעי ואנרגיות מתחדשות. ובכל זאת - ישראל עדיין רחוקה מיעדי האקלים הבינלאומיים, והפחתת הפליטות מתעכבת כל עוד אין פתרון אחסון לאנרגיה מתחדשת בשעות השפל.

התחבורה: הפער בין ההצהרות לשטח

דוח האנרגיה מדווח על עלייה מתונה בלבד במספר כלי הרכב החשמליים בישראל. נכון לסוף 2023, פחות מ־10% מצי הרכב הוא חשמלי. רכב פרטי בישראל עדיין צורך בעיקר בנזין או סולר, והתחבורה היא אחד ממקורות הזיהום המרכזיים. בשנים 2010 עד 2023 עלה מספר כלי הרכב בישראל ב־55%. קצב ההשקעה בתשתיות טעינה ומעבר לרכב מופחת פליטות עדיין לא עומד ביעדים.

השקעות ותמלוגים: לאן הולך הכסף?

ממשלת ישראל השקיעה בשנת 2023 מיליארדים בתשתיות אנרגיה, אך הדוח אינו מפרט אילו מיזמים זכו לעדיפות. בתחום התמלוגים ממשאבי הטבע, המדינה גבתה מיליארדים ממאגרי הגז - אך סוגיית השימוש בכספים שנויים במחלוקת. קרן העושר אמורה לקלוט את הרווחים לשם השקעה בדורות הבאים, אך הציבור עדיין לא מרגיש אותם ביום־יום. הדוח אומנם כלכלי - אך הצל שלו ציבורי מאוד. דוח האנרגיה משרטט מגמות של קִדמה, ירוק, ותחרות - אך גם חושף את הגבולות של השינוי. פחם אומנם יוצא מהתמונה, אך גז טבעי שולט; אנרגיה סולארית מתקדמת - אך מתקני אגירה חסרים; מחירים יציבים - אך לא נמוכים. התחנה הבאה: אנרגיה נקייה באמת.