הנה בא עוד גל גדול

רעש האדמה שפקד את האיטי וגבה כ-200 אלף קורבנות, לימד את האנושות שיעור אכזרי על אופיו הסוער של כדור הארץ. התפרצויות הרי געש, רעידות אדמה ואירועי צונאמי הם כולם ביטויים פיזיים לדינאמיות של הכוכב הכחול ולמבנהו המיוחד. חלקו החיצוני של כדור הארץ בנוי מלוחות טקטוניים, משטחי סלע ענקיים המהווים בסיס ליבשות ולקרקעית האוקיינוסים. במהלך תקופה גיאולוגית אחת נעים הלוחות הללו באיטיות לכיוון קבוע. יש מהם שנדחקים זה לעבר זה, ובמפגש ביניהם נבנית לאטה שרשרת הרים גבוהה. חלקם מתרחקים זה מזה, ובפער שביניהם נוצר אוקיינוס. קווי המגע שבין הלוחות הם בדרך כלל האזורים הרגישים, שקי חבטות שסופגים את רעידות האדמה ואת התפרצויות הלבה בינות לסדקים. כאשר לוח נפגש בלוח, מצטבר ביניהם לחץ אדיר עד שבשלב מסוים הסלעים לא עומדים בלחץ, ומסה עצומה נשברת באחת. הקריסה הפתאומית יוצרת זעזועים חזקים בדמות רעידת אדמה. היספניולה, האי בהאיטי שנפגע מרעש האדמה הקשה, מצוי בדיוק בתחום שבו לוח טקטוני אחד מחליק לצד לוח אחר. העובדה הזו, לצד רמת הבנייה הנמוכה במדינה, מסבירה את ממדי ההרס שסבלה האיטי. בעקבות רעש האדמה בהאיטי הופעלה מיד התרעת צונאמי, ולא בכדי. כאשר רעידת אדמה מתרחשת בקרקעית האוקיינוס, האנרגיה האדירה שנפלטת שולחת גלים ארוכים בעלי נפח מים גדול, במהירות שיכולה להגיע ל-1,000 קמ"ש. בהגיעם לקו החוף נוצר הצונאמי - נחשול אימתני, מעין קיר של מים המתנפץ אל היבשה ומציף אותה. אירוע צונאמי לא מסתכם בגל אחד בלבד, אלא כולל סדרה של גלים גבוהים שעלולים להכות בחוף שוב ושוב בהפרשים של דקות אחדות, ולהתמיד בכך במשך כמה שעות. המילה צונאמי – 'גל נמל' – מקורה ביפן, מדינה שבה התופעה היא שכיחה יחסית. במשך שנים הבחינו יושבי החוף היפנים ושאר יורדי ים כי לאחר רעידות אדמה מגיעים גלים גדולים הגורמים לנמלים נזק כבד. אולם גל צונאמי יכול להיווצר לא רק בעקבות רעידת אדמה ימית, אלא גם בשל התפרצויות געשיות, גלישות סלע עצומות בקרקעית האוקיינוס, התמוטטות מצוקים וקרחוני ענק לתוך הים, ואפילו פגיעת מטאוריט. מהירות ההתקדמות של הצונאמי בקרבת החוף גבוהה בהרבה ממהירות ריצתו של אדם, וכשמבחינים בגל המסתער על היבשה כבר מאוחר מכדי לברוח. בעת הצונאמי של 2004 יצאו 1,500 נוסעים מרכבת בסרי-לנקה כדי לחזות במראה הנדיר של הגל המתקרב לחוף, מבלי שידעו שהוא מבשר את בואם של גלים נוספים. הטעות הזו הובילה למותם. כזה היה גם גורלם של רבים אחרים שלא היו מהירים מספיק, ולא התרחקו מהים כשזה החל להתנהג באופן מוזר. ישראל, לא נעים לשמוע, נמצאת במפגש בין שלושה לוחות טקטוניים (אפריקה, ערב, ואירו-אסיה). המיקום הזה הופך אותה רגישה לרעידות אדמה, שמתרחשות ברובן ביבשה. מתברר שגם רעידות כאלה עשויות לחולל צונאמי, כאשר גושי סלע מן המדרון התלול המצוי בתוך הים ניתקות ממקומן וגולשות אל הקרקעית. במדינה שחלק נכבד מאוכלוסייתה מרוכז לאורך החוף, שלא לדבר על האלפים שגודשים כל פיסת חול ליד הים בחודשי הקיץ, התוצאות של שיטפון פתאומי עלולות להיות בלתי נתפשות.

ממצאי המחקר המורכב, שפורסם רק בשנת 2005, עוררו הדים ואף ביקורת בעולם המדעי. היו שטענו כי ניתן להסביר את ממצאיה בדכים שונות, וכי ההוכחות אינן חד-משמעיות. גודמן, שבינתיים קיבלה תואר דוקטור ומשרה בבית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני באוניברסיטת חיפה, לא הרפתה מהנושא. "היה לי ברור שאני ממשיכה לבחון את עניין הצונאמי בחופי ישראל. צריך להבין שהצונאמי סוחב כל מה שנקרה בדרכו - חול, אבנים קטנות, צדפים, קרמיקה, חפצים שונים ולמעשה כל מה שמכיל אתר ארכיאולוגי חופי - ולכן יכלו לטעון כנגדנו שהממצאים בשכבה בקיסריה אינם מלמדים דווקא על צונאמי, אלא זהו חומר שמגיע מאוניות. הייתה חשיבות גדולה לכך שנצא מגבולות הנמל ונחפש שכבות צונאמי ברדיוס רחב יותר, ועמוק יותר במים. אם זה צונאמי, אמור להיות ממצא גם מסביב, ולא רק באזור החוף". חיפוש 'יבשתי' אחר עדויות לצונאמי עתיק יומין, מציב בעיה נוספת: תושבים אינם ממהרים להעתיק את מקום מגוריהם לאחר השיטפון, ולהשאיר את הזירה רווית העדויות פנויה בעבור ארכיאולוגים שיחטטו בה בעוד אלפיים שנה. ההיסטוריה והאירועים האחרונים מלמדים שאחרי אסון טבע מסוג כזה, תושבי האזור מנקים את ההרס ובונים מחדש, וכך נמחקות העדויות. בים, לעומת זאת, נותרת טביעת אצבעותיו של האירוע הדרמטי. שרידים בדמות חרסים, כלים, עורות ושאר אובייקטים הנמצאים באזור החוף, נעלמים ככל שנכנסים לעומק הים. שם נשארים בעיקר עם עד אחד - החול. אנליזות מדויקות לגודל הגרגרים יגלו את עקבותיו של צונאמי שחלף במקום, כיוון שישנו הבדל ברור בין גרגר החול של שכבת הצונאמי לבין זה של שכבה אחרת. ד"ר גודמן והצוות, שביקשו לאשש את מחקרם, יצאו לפיכך אל הים להוציא דגימות חול. "לקח לנו זמן רב לחפור בעומק הים", מספרת גודמן. "צללנו 30 מטר מתחת לפני המים, במרחק שני ק"מ מקו החוף, ושם הכנסנו צינורות מיוחדים כדי לראות 'חלון' של השכבות". צדפות מהשכבות השונות נשלחו למעבדות פחמן 14, והחול נשלח לבדיקה מיוחדת הנקראת osl. הממצאים הפתיעו את החוקרים: תיארוך של שכבה אחת הצביע על שנת 550 לספירה, כלומר על התקופה הביזאנטית, בימים שבהם הנמל היה פעיל. השני - על שנת 1100, התקופה הצלבנית. התיארוך השלישי, שהיה המפתיע ביותר בעבור גודמן, חוזר אחורה 3,500 שנה, לסביבות שנת 1500 לפני הספירה. שלושה אירועי צונאמי משמעותיים בים מול ארץ ישראל, שעד כה לא היה ידוע על קיומם. "יש המון שכבות בקרקע, וכיוון שבדיקות פחמן 14 ו-osl הן תהליך יקר, בוחרים שכבות באופן סלקטיבי. לקחתי כזו שרואים בה באופן ברור שמקורה בצונאמי, ועוד אחת שחשבתי שאני יודעת מה התאריך שלה - הצונאמי של ימי התלמוד. הבדיקות תיארכו אותן כבנות 3,500 שנה. תחילה חשבתי שאולי נפלה טעות, ולכן שלחתי דגימה נוספת ושוב התקבלה אותה תוצאה. אז הבנתי שיש לנו תאריך משמעותי ביד".

בוורלי גודמן, שבין היתר עובדת עם ה'נשיונל ג'יאוגרפיק', מקווה שמקבלי ההחלטות בישראל דווקא יצליחו לתפוס את גודל האיום. במשך שנים נדדה גודמן בין אתרי ארכיאולוגיה ימית ברחבי העולם, מתחקה אחר השינויים בים ובקו החוף והשלכותיהם על האדם, ולחילופין – השפעות האדם ומעשי ידיו על הימים והחופים. אחת הזירות החביבות עליה הייתה נמל קיסריה, שאליו חזרה בכל הזדמנות במהלך לימודיה באוניברסיטת ויסקונסין ובפנסילבניה. תחילה השתתפה בחפירות יבשתיות שניהל פרופ' אבנר רבן ז"ל מטעם אוניברסיטת חיפה. אחר כך למדה לצלול, כדי שתוכל להכיר מקרוב גם את חלקו הטבוע של הנמל העתיק. בעבודת הדוקטורט היא שבה וביקרה בו, למרות שהנושא שלה היה דווקא אתר ארכיאולוגי ימי בטורקיה. "התאהבתי בקיסריה, אין דרך אחרת לתאר את זה", היא מודה. המחקר שערכה בקיסריה בשנת 2002 הוא שהביא אותה למסקנות המרעישות. במחקר הזה הסתמך הצוות על סקר גיאופיזי - מעין 'מפה מגנטית' המסמנת נקודות שבהן יש שדה מגנטי. החוקרים נדרשים לצאת לשטח, כלומר לצלול לעומק 11-12 מטרים בתוך הים, ולחפש אחר משמעותו של הסימון הנראה במפה. גודמן וצוות החופרים האמינו כי יעלו בחכתם חלקי ספינות טרופות, שישפכו אור על הימים שבהם היה הנמל פעיל. כמקובל בגיאולוגיה ובארכיאולוגיה, בחנו החוקרים את השיכוב – מבנה שכבות החומר שהוסע בים ושקע באתר הנחקר. השכבה התחתונה היא כמובן הקדומה ביותר, והעליונה היא החדשה ביותר. החופרים בקיסריה מצאו כצפוי שכבות דקות אופייניות בעובי של 1-2 ס"מ, ושכבות שמכילות ממצאים גדולים יותר, כמו אבנים גדולות וצדפות, ומהן ניתן ללמוד על סערות עזות שהתחוללו. "ואז פתאום מצאנו שכבה לא אופיינית בגודלה", מספרת גודמן. "היא הייתה עבה מאוד, כמעט 80 ס"מ של צדפות, כלי חרס, קרמיקות, חלקים גדולים. תצורה שונה לגמרי, שלא נצפתה בכל החפירות שנערכו עד אז בקיסריה. חלק גדול מהצוות עבד כבר שנים רבות בנמל, וטרם נתקל בשכבה כזו". כדי לפענח את השכבה הייחודית היו החוקרים צריכים לענות על כמה שאלות עקרוניות, ובהן שאלת התיארוך - האם זו שכבה בת אלפי שנים או שמא היא צעירה יותר. "ביצענו תיארוך במעבדה בקנדה באמצעות פחמן 14, ומצאנו שהחלק העליון והחלק התחתון הם מאותה תקופה. כלומר, השכבה העבה והדרמטית הזו נוצרה בבת אחת. עד אז מצאנו בחפירות חול וממצאים קטנים שהים במצב רגיל מסוגל להסיע, אבל רק אירוע קיצוני בעל אנרגיה עצומה מסוגל להסיע את כל אותן קרמיקות וכלי חרס. הצדפות היו שבורות, מה שמעיד שהן הוסעו ממקום אחר, ומהפוזיציה שלהן הערכנו את רמת האנרגיה שנדרשה כדי לשאת אותן. הפאזל שלנו התחבר לאטו למסקנה אחת - אירוע צונאמי גדול הוא שיצר את השכבה הזו". מעבדת התיארוך קבעה שהשכבה היא בת קרוב לאלפיים שנה. מצוידים בנתון הזה ניגשו החופרים ל'קטלוג הצונאמי' - קטלוג מדעי עב-כרס המאגד בתוכו את כל העדויות ההיסטוריות והפיזיות שיכולות להתייחס לאירועי צונאמי ורעידות אדמה. בחלק מהמקרים מדובר בעדות טקסטואלית בלבד, שלא נמצא לה על עיגון בשטח. העדויות מארץ ישראל מתייחסות ל-14 אירועים שניתן לפרשם כצונאמי, משנת 600 לפנה"ס ועד היום. כאשר הגיעה גודמן לקטלוג, היא מצאה בו עדות היסטורית אחת משנת 115 לספירה, שיכולה להתאים לתיארוך השכבה מקיסריה. זהו הסיפור התלמודי על רבי אליעזר בן הורקנוס, שנודה בעקבות מחלוקתו עם חכמים בסוגיית "תנורו של עכנאי". לאחר ההחלטה הדרמטית על הנידוי, כך מסופר, "אף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל (כעונש על מה שנעשה ל-) ר' אליעזר בן הורקנוס". את הצלחתו של רבן גמליאל לשרוד את הנחשול - הלא הוא הצונאמי – אפשר לתלות בעובדה שדווקא בלב ים לעתים הגל כמעט לא מורגש. ביפן דווח על צונאמי עז שהדייגים לא הרגישו בו עד ששבו אל החוף וגילו שכפרם נהרס כליל. התאריך הזה יכול להתיישב היטב עם אירוע היסטורי מתועד אחר. ב-13 בדצמבר 115, קרוב לחצות, אירעה באזור טורקיה רעידת אדמה אדירה, שהחריבה את העיר אנטיוכיה. על-פי עדויות שונות, נחשול הצונאמי שבא בעקבותיה התפשט בים התיכון והגיע עד רומי. גודמן לא שוללת את האפשרות שאותו גל התנפץ גם לחופי ארץ ישראל, וגרם נזק לנמל קיסריה.

אסון הצונאמי של שנת 2004 הדגיש ביתר שאת את חסרונה של מערכת התרעה עולמית ראויה. מרכזי המעקב בעולם צפו בזמן אמת בסכנה המתקרבת לחופי המזרח הרחוק, אך בהיעדר אמצעים נבצר מהם להעביר את האזהרה לכל היעדים. בעקבות האסון ההוא שמה לה סוכנות אונסק"ו למטרה להקים מערכת התרעה מוקדמת מפני צונאמי. על-פי ההערכות תתחיל מערכת כזו לתפקד בתוך שנים אחדות. מערכת ההתרעה הנוכחית מבוססת רק על זיהוי רעידות אדמה והערכה אם יגרמו לצונאמי; בגרסה החדשנית יותר יוצבו בתוך הים מכשירים שיזהו האם באמת רעידת האדמה מייצרת צונאמי, וההתרעה תהיה מהימנה יותר. מתי יהיה המועד הבא שבו יכה צונאמי בחופי ישראל? קשה לדעת. דוח של המכון הגיאולוגי שפורסם בשנת 2007 לימד על לא פחות מ-22 אירועי צונאמי בולטים שהתרחשו באזור הים התיכון באלפיים השנים האחרונות. עשרה מתוכם פגעו בחופי ישראל - אירוע אחד בכל 200 שנה בממוצע. המקרה האחרון, לפי הדוח, אירע לפני 54 שנה, ומקורו היה ברעידת אדמה בים האגאי. ההשפעה כאן לא הייתה דרמטית במיוחד; ביפו נרשמו גלים של 30 ס"מ בלבד, שנבלעו בגלים הרגילים. ד"ר עמוס סלמון, חוקר בנושא סיכוני רעידות אדמה במכון הגיאולוגי לישראל, סבור שלא מדובר באיום שווא. "אם מבקשים ממני להעריך את הסיכון להישנות צונאמי, אני חושב שהסיכון קיים בוודאות", הוא אומר. "אין לנו ידיעה ברורה מתי זה יקרה, אבל מהמחקר בארץ ומהניסיון שהצטבר בעולם למדנו שזו תופעה מחזורית". לפני כמה חודשים פרסם סלמון דוח מקיף הממפה את האזורים המועדים לנזקי צונאמי לאורך חופי ישראל, תוך מתן דגש על המבנים והתשתיות החשופים ביותר לפגיעה. כל מי שחפץ בכך יוכל להיכנס לאתר האינטרנט של המכון הגיאולוגי ולקבל תמונה מהימנה של הסכנה האורבת לחופים, על-פי התרחיש החמור ביותר. הדוח מסכם עבודה רחבת היקף שכללה הרצת הדמיות של התפשטות גלי צונאמי באמצעות מודלים מתמטיים ותוכנות מחשב מתקדמות. התרחישים שנבדקו מאפשרים ללמוד מהיכן בים התיכון יגיעו גלי הצונאמי המסוכנים ביותר לישראל, כך שאם וכאשר יתרחש אירוע שכזה, ניתן יהיה להיערך אליו נכונה. כאשר רעידת האדמה מתרחשת, מסביר ד"ר סלמון, נדרשת עד דקה להגדיר את העוצמה שלה והאם ישנו סיכוי לצונאמי. או אז ניתנת התרעה, שמקדימה את היווצרות גל הצונאמי - אם יהיה כזה – בחמש עד עשר דקות. "צונאמי שייווצר בלב הים התיכון יגיע אלינו תוך שעה", אומר סלמון. "אם מקורו בקפריסין זה יהיה קצת פחות, אם מיוון - יותר משעה". בינתיים מדגיש ד"ר סלמון שחשוב כי כל אדם השוהה בקרבת החופים יידע להכיר את הסימנים המקדימים לבוא הצונאמי, ויתרחק מהחוף לנקודה גבוהה ברגע שהוא מבחין בהם. "כיוון שמרבית אירועי הצונאמי התרחשו לאחר רעידת אדמה חזקה בבקע ים המלח, לבואו של הצונאמי יקדמו כנראה זעזועי קרקע חזקים וארוכים שיורגשו בכל הארץ. אומנם לא כל רעידת אדמה בהכרח מבשרת על צונאמי, אבל עדיף ללא ספק לגלות בדיעבד שזו הייתה התרעת שווא מאשר להיקלע לסכנת נפשות. גם נסיגת קו המים תוך חשיפת קרקעית הים עשויה להוות סימן ראשוני לצונאמי, וכשדבר כזה מתרחש יש להתרחק לאלתר מהים ולעלות למקום גבוה. פעמים רבות נסיגת פני הים מושכת אנשים, שנפעמים ותרים אחר דגים ושאר אוצרות הים. אנשים אלה מסכנים עצמם במוות בטוח". לאחר הצונאמי של 2004 התפרסם סיפורה של טילי סמית, ילדה אנגלייה שטיילה בתאילנד, וזיהתה את התנהגות הים על-פי מה שלמדה בבית הספר. "סמית התריעה בפני משפחתה ועוברי האורח על האסון המתקרב, והצילה כמאה בני אדם ששעו לקריאתה והתרחקו מהחוף". מספר סלמון. "לעתים יקדמו לצונאמי מערבולות חזקות והתנהגות חריגה של הים, מלוות ברעש חזק מאוד, וגם במקרה כזה כדאי להתרחק. חשוב להוסיף שצונאמי עלול להופיע לאו-דווקא כגל גבוה, כמו בתרחישים הסכמטיים, אלא כעלייה מהירה של פני הים, ולכן אם מזהים כזו - יש להתרחק בהקדם". גודמן מוסיפה שחיזוי של צונאמי מסובך במיוחד, מכיוון שרעידות אדמה אינן בהכרח יוצרות תגובה ימית. לעתים נשלחת אזהרה למדינות מפני סכנת צונאמי, ולבסוף לא קורה דבר. "התהליך של הצונאמי, ובפרט באזורנו, אינו מובן עד הסוף. זה למעשה מה שאני מנסה לעשות: להבין באמצעות אנליזות את ההשפעה". היא עצמה עברה לאחרונה להתגורר בקיסריה, לא לפני שבחנה את הבית בקפידה - כמה הוא מרוחק מקו החוף, מה גובהו, על איזו קרקע הוא נמצא. ככה זה כשאת גיאו-ארכיאולוגית, ועוד נשואה לביולוג ימי. אם נחבר את מסקנותיה על המכות שספגה קיסריה עם דוח המכון הגיאולוגי הנוגע לאירועים עתידיים, נגלה שכולנו זקוקים לבדק בית.

שנת 1500 לפני הספירה הייתה ללא ספק הרת אסון לאגן הים התיכון: הר הגעש טרה שבים האגאי, 110 ק"מ מכרתים, התפרץ והביא להתמוטטותה של אחת הציוויליזציות הגדולות באזור, אימפריית מינואה. גיאולוגים טוענים כי האירוע הזה, שיצר את הארכיפלג סנטוריני, היה אלים בהרבה מהתפרצות הקרקטואה באינדונזיה ב-1883, שהביאה למותם של 36 אלף איש. יש אף שמקשרים בין התפרצות הטרה לעשר המכות. איך זה קשור אלינו? כאשר חפרו גודמן וחבריה בים מול קיסריה, הם מצאו בין הממצאים המאפיינים צונאמי גם "אבן ספוג", הנוצרת כתוצאה מהתקשות של לבה. ייתכן שמוצאה של האבן הספציפית הזו מהטרה, והיא הגיעה עד לכאן עם גלי הצונאמי האדירים. במאמר פורץ דרך שפרסמה, הצליחה גודמן להראות כי הצונאמי שאת עקבותיו מצאה בים נבע מאותה התפרצות געשית שהשפיעה על כל המזרח התיכון. "ההתפרצות הוולקנית שלחה גלי צונאמי ענקיים למרחק של מאות קילומטרים במזרח התיכון, שהציפו את קו החוף של ישראל, וקיסריה בתוכו", אומרת גודמן. "זה הגורם היחידי שיכול היה לגרום לצונאמי בהתאם לתאריך שקיבלנו". מה גרם אם כן לאירועי הצונאמי האחרים? לדעת גודמן, מדובר ברעידות אדמה תת-ימיות שהניבו נחשולים 'מקומיים' יותר. "מקומי זה לא בהכרח קטן. מדובר בגל שיכול להגיע לגובה של חמישה מטרים ולפגוע כשני ק"מ לתוך היבשה. ערי חוף בטווח זה ייפגעו בצורה רצינית, ולכן חייבים להיערך לאירוע כזה". אם אכן מדובר בגלי צונאמי אימתניים שעשו דרכם כל הדרך מיוון או מקרקעית האוקיינוס, הרי שהיינו מצפים למצוא ממצאים בנמל עצמו, הרס דרמטי של מבנים וכדומה. גודמן מחייכת. "פה אנחנו נכנסים לספקולציות, אבל זה גם החלק המעניין במחקר. אפשר לראות נזק במבנים על החוף. יש שיאמרו שזו אירוזיה, בליה בעקבות שחיקה שגורמים המים לאורך הרבה שנים. אני סבורה שלא. לדעתי, זה נזק שהתחיל מאירוע דרמטי אחד". גודמן לוקחת אותי לאקוודוקט, אמת המים המפורסמת של קיסריה. באקוודוקט ניתן להבחין בחלק חסר, חתיכה גדולה שנגרעת מהרצף. במחקרה הנוכחי מנסה ד"ר גודמן להראות שהצונאמי הוא האחראי לכך. גם בהיפודרום היא מוצאת הוכחות להשערתה. להיפודרום המוכר היה קיר נוסף, מול הים, שנהרס. אפשר להאשים את הזמן ואת תהליכי הבליה, אבל לדעת גודמן משהו בהסבר הזה חורק. "אם זה אכן הרס שנוצר לאטו במשך שנים, המשמעות היא שאנשים שגרים ומתפרנסים במקום לא מטפלים בנזק - דבר שנשמע לי לא הגיוני. סביר להניח שבתקופה הקדומה, מי שהיו בעלי טכנולוגיה ומיומנות בנייה היו מתקנים את הקיר. לכן אני סבורה שמדובר בנזק גדול שאירע בבת אחת, והיה יקר מדי לתקן ולטפל בו". וזה לא הכל. יוספוס פלוויוס, מתעד ימי הבית השני, כתב שבכניסה לנמל קיסריה עמדו שני מגדלים מרשימים. בחפירות במקום נתגלו העמודים כשהם שוכבים על צדם. רק אנרגיה עצומה – כמו זו המגולמת בצונאמי - יכולה לגרום לכך. "כיוון שהעמודים עמדו ללא הגנה, חשופים מול הגל, הם נפלו", אומרת גודמן. הטכניקה לבניית עמודים מהסוג הזה כללה באותם ימים שימוש בקופסה מעץ, שאליה יצקו את הבטון. ברבות השנים נעלם העץ החשוף מעל לפני האדמה, ורק חלקה הקבור של הקופסה משתמר. במקרה של נמל קיסריה לא נמצא כל זכר לקופסה. "בעקבות הצונאמי נחשף העץ, ולכן הוא נעלם לחלוטין", אומרת גודמן. "חפרנו ולא מצאנו דבר, פרט להרבה מטבעות שהשנה המוקדמת ביותר שלהם הייתה 140. כלומר, הצונאמי אירע לפני שנת 140".