רק 594 מתוך 1,476 חברי ארגון העיתונאים והעיתונאיות טרחו להצביע בבחירות לראשות הארגון, שנערכו אתמול (ג', 1.7.25) - חרף העובדה שמדובר בהצבעה דיגיטלית פשוטה, שכל אחד יכול היה לבצע מביתו בתוך שניות. שיעור ההצבעה הנמוך - כ־40% בלבד - משקף ככל הנראה לא אדישות, אלא חוסר אמון גובר מצד עיתונאים רבים כלפי הארגון, שהואשם בשנים האחרונות בנקיטת קו פוליטי מגמתי ובקידום נרטיב שמאלני פרוגרסיבי מובהק.

הנבחר: הר־זהב - מהעיתונות הממסדית-שמאלית

המנצח בבחירות הוא חיים הר־זהב, עורך משנה בחדשות 13, שנחשב לדמות ותיקה ומזוהה מאוד עם הקו האקטיביסטי של הארגון. הר־זהב גבר על יריבו אלירן חיאט מחדשות 12, ששימש ממלא-מקום יו"ר הארגון בשנה החולפת. בהצהרה קצרה לאחר זכייתו, אמר הר־זהב: "תודה לכל מי שהצביעו ותמכו, תודה לאלירן חיאט שהוביל את הארגון עד עכשיו - ועכשיו לעבודה: להגן על העיתונות, לחזק את העיתונאים ולשמור על הדמוקרטיה שלנו. קדימה". בעברו שימש הר־זהב ככתב הכנסת של חדשות 10 ושל ערוץ הכנסת, כעורך בקול ישראל ובמגזין "המקום הכי חם בגיהנום" - אתר עיתונאי שמאלי מובהק המזוהה עם קו ביקורתי לוחמני כלפי ממשלות ימין ועם גישה אקטיביסטית בנושאים פוליטיים וחברתיים. במהלך השנים האחרונות הר־זהב הרבה להתבטא בצורה חריפה מאוד נגד הממשלה. בין היתר, קרא בהזדמנויות שונות "להעיף את הממשלה", כינה אותה "מופרעת", "אנטי ציונית", "משת"פית של חמאס", "לא יהודית" ו"שונאת ישראל", ואף גידף את חבריה בכינוי "ימח שמם". לאור זאת, הבחירה בו לראשות הארגון איננה מפתיעה - אך מחזקת את תחושת הניכור בקרב עיתונאים שמרנים.

הבוחרים מדירים רגליים - מסר ברור לארגון?

המספר הנמוך של משתתפים - 594 בלבד - מעורר שאלות נוקבות על מידת הרלוונטיות של הארגון עבור עיתונאים בישראל, בעיקר כאלה המזוהים עם קו מרכזי או שמרני. מבקרי הארגון, ובהם גם עיתונאים חברים, סבורים שהארגון מזוהה יתר על המידה עם קמפיינים פוליטיים חד־צדדיים, ושאינו מעניק ייצוג מאוזן לעיתונאים מכלל הקשת הפוליטית. בקרב עיתונאים המזוהים עם מחנה הימין שוררת תחושת ניכור מהותית. לדברי אחד מהם, "הארגון לא נאבק באמת על תנאי השכר של עיתונאים, אלא עוסק בהטפה מוסרית, נוקט קו שמאלי קבוע, ומשתמש במושגים כמו 'שמירה על הדמוקרטיה' כדי לתקוף רפורמות שנועדו להרחיב את חופש הביטוי והגיוון התקשורתי".

מועמדים נוספים - אך לא נרשם עניין ציבורי

מלבד הר־זהב וחיאט, התמודד גם ניק קוליוחין - עיתונאי עצמאי, ששם דגש על חיזוק מעמד המקצוע ונשמע פחות מזוהה פוליטית. אולם הקמפיינים של המתמודדים עברו מתחת לרדאר, ללא עניין ציבורי ממשי, מה שעשוי להעיד על שפל בתדמית הציבורית של הארגון גם בקרב הציבור הרחב ולא רק בקרב חבריו.

חוסר גיוון ומחסור בביקורת פנימית

בשנים האחרונות ספג הארגון ביקורת על כך שהוא פועל כמעט תמיד בצוותא-חדא (או הביע עמדות זהות) עם ארגוני שמאל ועמותות המזוהות עם מחנה פוליטי אחד, גם כאשר מדובר במהלכים שנויים במחלוקת. כך למשל, הארגון התנגד בפומבי ליוזמות להגברת הפיקוח הציבורי על גופי השידור ותקף מהלכים של ועדות הכנסת. לחברים בוועד המנהל נבחרו אלירן חיאט, הדר גיל-עד ויוסי אלי (חדשות 13), אלי ביתאן, ורד פלמן ויואב קרקובסקי (כאן), טלי ליפקין-שחק (גלי צה"ל), ניר חסון והגר שיזף (הארץ), מיכל נבו (i24News), שירה קדרי, אריאל גוטליב וישראל וולמן (קבוצת ידיעות), נעם ברקן (ישראל היום), אלה לוי וינריב (גלובס), עמית סלונים (וואלה וכן עמנואל אלבז-םלפס והדס שטייף (עצמאים). נראה שגם בגזרה זו נמשך הדפוס של ייצוג מגמתי. העובדה ששיעור ההצבעה בבחירות לארגון כה נמוך, במיוחד כאשר מדובר בהצבעה דיגיטלית מהירה ונוחה, איננה מקרית. היא משקפת אובדן אמון באופי הפוליטי החד־צדדי שבו פועל הארגון, ואת התחושה הרווחת בקרב עיתונאים רבים - שמי שאינו תואם את הקו המגמתי, פשוט אינו מרגיש מיוצג.