בית המשפט העליון נחל תבוסה תקשורתית צורבת בכל הנוגע לפרשת השוטר שחר מזרחי. הסקרים שנערכו בסמוך לאחר פרסום פסק הדין לימדו כי רוב מוחץ סבור שטעה בית המשפט העליון כשהחמיר בעונשו של השוטר. למעשה הציבור ברובו המכריע סובר שהיה צריך לתת לשוטר צל"ש ולא להעמידו לדין.
הכותב שמצא לנכון להגן על פסק הדין [והתחזק בדעתו מאז] זכה לתגובות עוינות ומבישות בסגנונן. התגובות אינן מרתיעות אותי. למדתי שוב באיזו קלות ניתן לייצר באמצעות מסע יחצני מאורגן הלך רוח ציבורי תוקפני. למדתי שהציבור לא רוצה לדעת את האמת, הוא רוצה שיספרו לו סיפור פשוט ויגלו לו מי הטובים ומי הרעים ומי שיספר את הסיפור טוב יותר ובעיתוי הנכון יזכה במשחק.
ביחס לפרשת שחר מזרחי ייתכן שהתמונה תשתנה מעט ככל שהעובדות האמיתיות יתבררו. תחקיר "המקור" חשף עד כמה גרסתו של שחר מזרחי שונתה ושופצה מספר פעמים וכן כי גם על בסיס הגרסה האחרונה שלו, שאינה אמינה, לא ניתן היה לזכותו מאשמת הריגה. בקרב על התודעה נחל בית המשפט העליון מפלה ניצחת, למרות צדקת עמדתו. לעתים כל שנותר לעשות הוא לספוג את המהלומה הבלתי מוצדקת, ללקק את הפצעים ולהמשיך הלאה - כך לומד לעשות מי שהפסיד במשפטו ואין לו זכות ערעור.
חריג בולט בפרשה הייתה ההודעה שפרסמה הנהלת בתי המשפט שנועדה להסביר את פסק הדין השנוי במחלוקת. ההודעה המיותרת הייתה משולה לניסיון לעצור בדלי שיטפון של נהר. אי-אפשר לעמוד מול צונאמי תקשורתי מסוג זה - בוודאי לא בשלב הראשוני. יש להמתין שהגל יתנפץ, לעשות בקרת נזקים ואז לבחון מה ניתן להציל מההריסות.
דעה נוגדת לשלי הביע העיתונאי
עוזי בנזימן שברך על הודעת הנהלת בתי המשפט ועל נכונותה "לרדת אל העם" ולהסביר את פסק הדין. לדעת בנזימן כיום שוב אין השופטים יכולים להתרחק מהתקשורת ולדבריו הם חייבים לעשות זאת, הגם ש
"להתנהל בזירה התקשורתית פירושו גם להדליף, להגיב בפומבי במהירות, לבצע מהלכים יחצניים. בקצרה, מכלול התכונות האישיות שהרכיבו עד כה את המזג השיפוטי, שבלעדיו משפטנים אינם מגיעים לשבת על כס הדין, מחייב שינוי. המזג השיפוטי הקולקטיבי של קהיליית השופטים הישראלים דורש מעתה גם הבנה של עולם התקשורת. וזה אומר ויתור על המותרות שבשמירה על מרחק מההווי שבו מתבוססים מושאי התיקים המובאים לפני השופטים".
מוטב להתעלם מעצת אחיתופל זאת. גם אין זה נכון לטעון שעד כה שמר בית המשפט העליון על ריחוק תקשורתי. נהפוך הוא! הגם ששופטיו ממעטים להתראיין, דעותיהם ויחסם של השופטים לאישים, למאורעות ולנושאים ברומו של הוויכוח הציבורי לא נותרו פעמים רבות בגדר סוד - במיוחד כאשר הויכוח נגע למערכת המשפט.
עדיין זכורים העימותים הפומביים המיותרים, המתוקשרים מדי, בין השר בדימוס פרידמן לנשיאת בית המשפט העליון. מעורבות הרשות השופטת בתקשורת הייתה גם קודם לכן אינטנסיבית, למרות שהתבצעה בעקרה בדרכים עקיפות, העברת מסרים באמצעות "מקורבים", בהדלפות, לרבות מדיונים פנימיים בבית המשפט העליון ומדיוני מהוועדה למינוי שופטים, בהטלת חרמות פומביות על מי שמבקר את המערכת ועוד.
לא נשכח חשיפות רכילותיות באופיין שנמכרו באריזות "מכובדות" יותר,לדוגמה ספריה של נעמי לוויצקי "כבודו" ו"העליונים". דומה היה לעתים שמערכת המשפט מחזרת נמרצות אחר הסיקור התקשורתי, תוך שהיא מקפידה שלא להודות בכך ולא לעסוק בכך בגלוי. את קדמת הבמה התקשורתית הותירה מערכת המשפט לשופטים בדימוס הששים להתראיין על כל נושא הקשור בעולם המשפט.
הפיתוי לעשות שימוש בתקשורת על-מנת לקדם יעדים שיפוטיים ולהדוף איומים היה עצום, מעמדו של בית המשפט העליון ושל מערכת המשפט היה רם ונישא והשופטים זכו ליוקרה שהתבססה על ריחוק מערכת המשפט מהשיח הציבורי ולכן נהנו בתחילה מאהדה תקשורתית . ככול שהתהדקו יחסי הגומלין בין מערכת המשפט לתקשורת כך הלך ופחת מעמדה של הראשונה. ככול שניהלה מערכת המשפט את מאבקיה בתקשורת פחת אמון הציבור בה. חשיפה תקשורתית מופרזת, כך מסתבר, היא עושר השמור לבעליו לרעתו.
הסיבה העיקרית לפיחות באמון הציבור במערכת: ניהול מאבקיה בתקשורת
הסיבה העיקרית לכך שאמון הצביור במערכת המשפט פחת נבעה מהעובדה שהמערכת נהגה לנהל את מאבקיה ועימותיה בתקשורת
הסיבה העיקרית לכך שאמון הצבור במערכת המשפט פחת נבעה מהעובדה שהמערכת נהגה לנהל את מאבקיה ועימותיה בתקשורת ולא מפני והשופטים כיום טובים פחות, או שהשירות שהציבור מקבל הידרדר לפתע. בניגוד לדעה הרווחת לדעתי אמון הציבור לא התערער עקב האקטיביזם השיפוטי שמשמעותו הייתה ונותרה מצומצמת יחסית מבחינה מעשית.
לו היו בתי המשפט נוקטים בקו אקטיביסטי מבלי לעורר השכם הערב את הנושא, מבלי להרצות יומם וליל על "מהפכה חוקתית" ותך שמירת מרחק וחיסכון בשימוש בבמות ציבוריות, הוויכוח היה מתנהל בעוצמות אחרות לגמרי. לו היו נמנעים מלשתף את התקשורת במאבקיהם, עם שרי המשפטים, לשכת עורכי הדין, הממשלה והכנסת ומקפידים על דיונים מכובדים ומוצנעים, ממילא לא היינו צופים בחלוקת הציבור למחנה תומכי בית המשפט העליון ומתנגדיו, למחנה שוחרי שלטון החוק ומחנה מתנגדיו. ניהול הוויכוח בזירה התקשורתית הביא את המערכת למקום בו אסור היה לה להימצא.
ראש הממשלה לשעבר
אריאל שרון הדגים כיצד מדיניות של איפוק תקשורתי ושמירת השקט התקשורתי תורמת לפופולריות הרבה שלו,למרות צעדים שנויים במחלוקת דוגמת ההינתקות. דומה שראש הממשלה היום נוקט קו דומה, בניגוד לעבר, ובתוצאות לא רעות. לו דעתי נשמעה היו שופטי ישראל ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון נמנעים מ"לרדת אל העם בתקשורת". אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר - כך פסק בית המשפט העליון. הרופאים מאידך ממליצים כיום להיחשף לאור השמש כמה שפחות, אולי הם מבינים משהו בנושא זה?
אי השתתפות בזירה התקשורתית אין משמעה ניתוק מהצבור. קימות הרבה דרכים לקיים דיאלוג עם הציבור וראוי למסדן. מערכת המשפט חייבת להיות קשובה לביקורת עניינית ולשתף את נציגי הציבור במאמץ לספק שירות טוב ויעיל יותר. מעל לכל היא חייבת לאמץ את גישת "הצנע לכת" בכל הליכותיה. גם אם אבד הרבה מן האמון ותם עידן התמימות, עדיין ניתן וצריך לעשות הרבה על-מנת להשיב את המצב לקדמותו.