ממשלת ישראל מודיעה כי לא תשתתף במה שכינתה "תיאטרון האבסורד" ביחס לעתירות נגד פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה. בתגובה חריפה שהוגשה (7.8.25) לבג"ץ, ונחתמה בידי שר המשפטים יריב לוין ושר התפוצות עמיחי שיקלי, מאשימה הממשלה את היועצת בהשתלטות על המשאבים המשפטיים של המדינה לצורך מאבקה האישי וביצירת "ניגוד עניינים חסר תקדים". לטענת הממשלה, נמנעת ממנה הזכות הבסיסית להליך משפטי הוגן: "ממשלת ישראל אינה יכולה לקחת חלק בתיאטרון האבסורד שבו כל המשאבים המשפטיים שלה נלקחים ממנה על-ידי עו"ד בהרב־מיארה לצרכיה האישיים במאבקה למניעת פיטוריה". השרים מוסיפים כי אף שליועצת עומדת הזכות לייצוג פרטי, תפקידה של פרקליטות המדינה הוא לייצג את הממשלה, והם מדמים את המצב לחברה שאולצה להתדיין משפטית כאשר כל עובדיה "משועבדים לעמדת יריביה". הממשלה: הסמכות לפיטורים - חוקית ומבוססת הממשלה טוענת בתוקף כי הסמכות המשפטית לפטר את היועצת נתונה בידיה, בהסתמך על סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, וסעיף 14 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. לדבריה, סמכות זו נשמרה גם בפרשנויות של ועדות שמגר ואגרנט כאמצעי פיקוח חיוני על היועץ המשפטי. לשם חיזוק עמדתה, מפנה הממשלה למקרה הפיטורים של יצחק זמיר בשנת 1986, ומצטטת את דבריו על כך שהוחלף על-אתר וללא התראה מוקדמת. עוד נטען כי ממשלה מכהנת אינה כפופה להחלטות קודמות, וכי זכותם של נבחרי הציבור לשנות מדיניות היא "לב הדמוקרטיה". בהקשר זה צוין שינוי כללים שנעשה ב-2009 למען מינויו של יהודה וינשטיין - מהלך שלדברי הממשלה לא עורר ביקורת. נימוקי פיטורין: "שיתוק תפקודי" הממשלה מציינת קיומן של "מחלוקות יסוד עמוקות ומתמשכות" עם בהרב־מיארה, שלטענתה מונעות שיתוף פעולה. לדבריה, כל שרי הממשלה סבורים כי לא ניתן עוד להמשיך בעבודה משותפת. היא דוחה את טענות היועצת שלפיהן הפיטורים קשורים למשפט נתניהו או לעמדתה בנוגע לחוק הגיוס, ומכנה אותן "חסרות בסיס". היא מאשימה את היועצת בשימוש חוזר ונשנה בטענות של "מניעות משפטית" לסיכול החלטות ממשלה והצעות חוק. לבסוף טוענת הממשלה כי כל צו ביניים שיעכב את הפיטורים יהיה "בלתי ניתן לאכיפה", משום ש"צו שיפוטי אינו יכול להפוך חוסר שיתוף פעולה לשיתוף פעולה אפקטיבי". מהלך כזה, כך נטען, לא ירפא את "הנזק החמור" שנגרם בשל ה"שיתוק התפקודי" שהיועצת, לטענתם, כפתה על המדינה.